בדידות ודיכאון

נעמי בר - פסיכותרפיה - פסיכותרפיה גופנית - נעמי בר - דרך גוף
נעמי בר - פסיכותרפיה - פסיכותרפיה גופנית - נעמי בר - דרך גוף
עודכן ב 11/05/2011

נמצא קשר בן בדידות לסימפטומיים של דיכאון, חרדה, אומללות, וביישנות.

בדידות ודיכאון
האדם, כיצור חברתי, נזקק לחברתו של הזולת. יחסים בינאשיים מעניקים לאדם תמיכה,הערכה וכבוד. הזולת מגלה בנו עניין, נותן בנו אמון, מעניק לנו מידע ומסייע לנו בעת מצוקה, אם בעצה, בתמיכה או בסיוע חומרי. מי שאינו מצליח לקשור קשרים חברתיים הדוקים ומשמעותיים עם הזולת, או מי שהתנסה בניתוק יחסים כאלה ? חש בדידות.
בדידות הינה הרגשה סובייקטיבית של העדר יחסים בן-אישיים הדוקים ומשמעותיים, או של יחסים מצומצמים ולא מספקים.
הבדידות אינה קשורה בהכרח במספר האנשים הסובבים את האדם. אפשר שיהיה האדם מוקף באנשים בביתו, בעבודה או ברחוב ? ובכל זאת יחוש בדידות. יתר על כן, מי שמנותק מבני אדם עלול לחוש בדידות, אולם הבדידות של מי שמוקף בני אדם עלולה להיות מעיקה עוד יותר, בגין האכזבה מכך שלא מתפתחים יחסים הדוקים ומשמעותיים בינם לבינו. ען זאת, לא כל מי שנמצא לבדו חש בהכרח בדידות. אדרבה, יש הנהנים להימצא בגפם, לעסוק בתחביבים ולהנות מהיותם לבד. יש אפילו כאלה, החשים הקלה בהיותם לבדם, לאחר הימצאות ממושכת במחיצתם של הבריות.
נמצא קשר בן בדידות לסימפטומיים של דיכאון, חרדה, אומללות, וביישנות. (Neto,1992) ממצא זה תקף הן לגבי צעירים והן לגבי מבוגרים. בניגוד לדעה הרווחת, הבדידות נפוצה יותר בגיל ההתבגרות מאשר בתקופת הזקנה. בתקופת ההתבגרות, מתחיל הניתוק מבית ההורים וגובר הצורך ביחסים אינטימיים ? בני הנוער מרגישים מנותקים, הוריהם אינם מבינים את בעיותיהם וקשה להם ליצור קשרים הדוקים עם בני גילם. רגשות כגון אלה נפוצות יותר בקרב נערות מאשר בקרב נערים. (Brennan,1982)
הסיבות לבדידות
הגורמים לבדידות יכולים להיות גורמים נסיבתיית, אשר קשורים בארועים ובנסיבות חיצוניות, שאינם בשליטת האדם. כגון, מעבר למקום מגורים חדש, גירושים,מחלה המגבילה את התנועה, מות של בן זוג, ניתוק יחסים חברתיים, מעבר מילדות לבגרות או מצבי דחק ולחץ. או שהבדידות יכולה להיות קשורה לגורמים פנימיים, אישיים, המעידים על מיומנויות חברתיות הלוקות בחסר. מיומנויות חברתיות אשר גורמות להחמרתה של הבדידות הנם למשל, תהלכי חברות לקויים הנוטעים באדם צפיות לא מציאותיות מן היחסים עם זולתו, תכונות כמו ביישנות ומופנמות, דימוי עצמי נמוך והערכה עצמית נמוכה. אנשים בעלי קושי חברתי, נמנעים מקשרים בין-אישיים ובעיקר מקשרים שטמונה בהם סכנת דחייה. אומנם הנטייה להימנעות נפחיתה את הכישלונות החברתיים, אך גם מצמצמת את ההזדמנויות להצלחה חברתית. מאפיני אישיות הנפוצים אצל אנשים בודדים, כוללים, יכולת מועטה לנהל שיחה עם זולתם. במהלך שיחה, אנשים אלו, יהיו מרוכזים בעצמם, וימעטו להקדיש תשומת לב לבן שיחם. הם ימנעו להמשיך לשוחח על נושא שהזולת העלה, ולא יטו לשאול שאלות המעידות על התעיינות. תכונות אלה, שמקורן בהעדר רגישות חברתית, מעוררות דחייה ומעכבות את התפתחות היחסים. מיומנות חברתית נוספת הלוקה בחסר אצל אנשים בודדים, הנה חשיפה עצמית. חשיפה עצמית אינה כוללת מסירת פרטים שטחיים של מידע ביוגרפי אלא שיתוף אישי לגבי רגשותיו, תקוותיו, פחדיו ושאיפותיו של האדם. ככל שקשר חברתי הולך ומתהדק כך חל גידול בעומק החשיפה האינטימית. אנשים בעלי לקות חברתית נוטים לחשוף פרטים אישיים מהר מדיי. התנהגות כזאת, מעוררת מבוכה ודחייה ומעידה על ליקוי בהסתגלות. הם אינם יודעים אילו פרטים אישיים לחשוף, מתי ובאיזה קצב. יש הלהוטים מדי להיחשף לפני זולתם ויש כאלה שהם מאופקים מדי וכמעט שאינם מגלים פרטים אישיים. בשני המקרים הם מעוררים דחייה בזולתם ומפתחים התייחסות שלילית לעצמם וצפיות פסימיות לגבי כישוריהם. לעומת זאת, כאשר החשיפה מתרחשת בזמן המתאים במהלך בניית מערכת היחסים, היא בדרך כלל גוררת חשיפה עצמית גם מהצד השני.

כמו כן, הערכה עצמית נמוכה וביישנות מעכבת יוזמה והעזה ומקשה על פיתוח יחסים חברתיים עם הבריות. האדם הביישן מרגיש שאין לו מה לומר ושהופעתו מטופשת, במפגשים חברתיים הביקורת העצמית שלו תיגבר, הוא יתרגש בבואו במגע עם הזולת, בעיקר מהמין האחר. לעיתים, התחושות כל-כך חריפות עד כי האדם מוצא את עצמו מזיע, מתנשם ופעימות ליבו תגברנה בסביבת אנשים. יתכן כי אדם זה סובל מחרדה חברתית ובשל כל הוא נימנע ממגעים חברתיים .במקרה זה, טיפול נפשי נכון יאפשר לו להפחית את הביקורת העצמית ולהיפתח לסביבתו.
מחקרים הראו כי אנשים בודדים נבדלים מאנשים חברותיים באופי היחסים שהם מקיימים עם זולתם ולא בכמותם. יחסיהם של אנשים בודדים עם הזולת רדודים יותר וחסרים אופי אינטימי.
כיצד ניתן להפחית את הבדידות ?
הסיבות שהאדם מייחס להן את בדידותו הן הקובעות את דרך ההתמודדות עמה. ייחוס הבדידות לגורמים ארעיים, הניתנים לשינוי ולשליטה כגון העדר מאמץ או מגורים מרוחקים מקהים את תחושת הבדידות, מעודדים תקווה, ומעודדים לפעולה לשינוי המצב. כנגד זה ייחוס הבדידות לגורמים פנימיים שאינם בני-שליטה כגון דימוי עצמי נמוך, מלווה בתחושת של חוסר תקווה, דיכאון והימנעות. מצב זה קשה במיוחד אם הסובלים מבדידות מאמצים גישה צינית או מוצאים מפלט באלכוהול או בסמים. שכן כך הם מקימים עוד חיץ בינם לבין הסובבים אותם.
ככל שהאדם מעודד את עצמו ונוסח בעצמו תקווה לתור אחר קשרים חברתיים משמעותיים, כך יכולתו להפחית את תחושת הבדידות וליצור קשרים בינאישיים עמוקים גוברת.
http://www.neomibar.com/articles/lonlines.html

נעמי בר נעמי בר, פסיכותרפיסטית גופנית מוסמכת ומנחת סדנאות מודעות בתל-אביב.