לפרטים

תודה שנרשמת לקבלת דיוור מ-bodyways.
אירועי השבוע, שיעורים ומפגשים חדשים, טיפים, כתבות ומאמרים, הטבות ומבצעים אליך בימי רביעי ישירות לתיבה.

לשינוי הגדרות דיוור עדכנו פרטים כאן »

על פחד כעס והכאב כמפתח לחיות מהלב

מאת: דיויה שטיקל


בדרך לאור צריך להכיר,להוקיר ולקבל את החושך

בסופו של דבר ,כל אשר אנחנו רוצים זה להיות נאהבים ולאהוב.אך במהלך החיים חווינו כלכך הרבה כאב שמגיל מאוד צעיר החלטנו להגן על עצמנו מפני אותו הכאב .
מרגע שנולדנו חווינו זאת, מאז התינוקייה בבית חולים שבו נולדנו,כשבכינו כי כאב לעזוב את הרחם החם,רצינו אוכל,את אמא, והיא לא תמיד הייתה שם בכדי לספק לנו את מבוקשנו.אפילו איחור של 5 דקות בשביל לספק את צרכיי הרעב או הקרבה נראה לתינוק כחיים שלמים,כיוון שהתינוק עוד לא פיתח מערך הבנה של זמן עתיד ועבר.כבר אז נקלט בזיכרון האישי,בגוף, כאב גדול,כאב קיומי שעם כל חוויה שנחוות שדומה לה רק מעצימה את הכאב.
מעל תחושת הכאב נמצאת תחושת ה"חוסר" שנובעת מזיכרון פריימלי (ראשוני) של צורך שלא סופק,תחושה שמפתחת רצון תמידי ומשתנה למשהו חיצוני אשר יספק את מבוקשנו,תחושה זו היא שיוצרת את הסבל הקיומי,האישי,האנושי.אך כשעולה ההבנה כי בשל הטבעות מהעבר,תחושת החוסר הינה מובנת בתוכנו ותמידית וכי היא לא קשורה לאובייקט שכבר הושג או לא,אז אפשר להתפנות להתבוננות פנימה.
נוסף לזאת בתור ילדים ומתבגרים בנינו לעצמינו מערכות הישרדות והגנה אישיים שמונעים מאיתנו לחוש את אותו כאב ראשוני.
מערכות ההגנה וההישרדות שלנו ,אם נוריד את הסיפור שסובב סביבן,נוצרות בעקבות פחדים וכעסים שהם חלק בלתי נפרד מהקיום שלנו בגוף הגשמי. אך את אלה החברה לימדה אותנו כי לא בסדר לחוש וצריך "להעלים אותם" אם בעזרת "עונשים","ציונים והישגים", בתי ספר טובים יותר ופחות,תרופות,טיפול פסיכולוגי וכיו"ב.בכדי לא להרגיש את אלה, פתחנו את "הסיפור"; דיכאון,היפראקטיביות,דיסלקציה,התמכרויות,בקורתיות,קטנוניות,שקרים,רכילויות,ויכוחים,עצבנות, חוסר שקט,אגרסיביות פסיבית,סטיות,מחלות כרוניות כגון נשימה,עור,דלקות חוזרות,ראיה, מגרנות, כאביי גב וכיו"ב,בנוסף פיתחנו דפוסי התנהגות ו"יכולות" מסוימים לדוגמא: "חוסר היכולת" להיכנס לזוגיות,או "חוסר היכולת" לחיות לבד ואז אנו מחליפים מערכות יחסים תכופות,"היכולת" להפוך את העבודה לחיינו או לחילופין "חוסר היכולת" למצוא עבודה,"חברותיות" יתר או התבודדות,הרצון לתעסוקה מתמדת או "חולמניות" שלכל אלה אפשר לקרוא "התניות","אופי" או מנגנון הישרדות.
בכדי להוריד את הסיפור שנוצר סביב הפחדים והכעסים, יש צורך *לעשות הכרות עם "הסיפור",עם אותם הדפוסים המנהלים את חיינו באופן לא מודע.ופה נכנסת ההתבוננות הפנימית,השילוב של המדיטציה העבודה התרפוייתית וחיי היומיום. למקום זה יש צורך לגשת ממקום שלם שבו אין רצון וצורך לשנות מהום ומתוך ההבנה כי כל אחד מאיתנו מושלם בכל רגע נתון,אחרת אם הרצון לשנות מגיע מהאגו,מהמחשבה,הרי שהוא מגיע מאותה הרגשת "חוסר" שמובנת בתוכנו שכבר מובן כי לא תמולא לעולם.
לחוש את הפחדים והכעסים הם שלב הכרחי בהתבוננות הפנימית ובעצם פתיחת האגו והתודעה לרגשות אלה הם המפתח ההכרחי בכדי להרגיש את הכאב הקיומי שהם מכסים על פניו.
נדרשת הרבה הבנה נחישות ורצון עז להירגע לתוך רגשות אלה ממקום של הכלה וללא תגובתיות חיצונית להן, וכשזה יקרה הם יעברו התמרה,השתחררו מהגוף ואז תעלה על פני השטח השכבה הבאה שהיא הכאב.


הכאב כמרפא וכגשר ישיר ללב ולאהבה ללא תנאי.
קל מאוד להיאחז בכאב. כשמגיעים אליו לעיתים נראה כי הוא השכבה האחרונה ומתחתיו אין כלום,מקום זה מביא לדיכאונות,ראיה שלילית את החיים ואף להתאבדויות.ההזדהות עם הכאב נוחה מאוד ותורמת לנו רבות אחרת לא ההינו נאחזים בו ובשלב זה חשוב לעשות חשבון אישי ולהבין מה יוצא לנו מלהיאחז בכאב או במילים אחרות להגיב לרגשות שליליים אותם אנו מרגישים שיוצרים כאב. .במקום זה חשוב שיהיה *מורה אשר יכוון את התלמיד לכיוון האור,האהבה והשקט שהם הבסיס הקיומי המתוקן והראשוני.
כשאנו מגיבים לרגשות שלילים ועולה רצון לשנותם או להעלימם אנו בעצם עושים את הפעולה ההפוכה מהכוונה שלנו ,בפועל התגובתיות/התנגדות גורמת לשליליות להישאר בתוך הגוף וזו מוצאת לעצמה דרך חלופית להתבטא ולצאת. ואז שוב מגיעה התגובה האוטומטית מצידינו ושוב השליליות הסבל או הכאב מוצא את דרכו החוצה ממקום אחר.הדרך היחידה לא להיאחז בכאב היא פשוט לחוות אותו ללא כל תגובה וממקום של הלב ,עד שהוא יחלוף ,ישתחרר לגמרי מהגוף ויפסיק לנהל את חיינו באופן שלעיתים לא מודע.
לחוויית הכאב יש קשר ישיר עם הפחד מהמוות ומאיבוד השליטה וכל מי שחווה כאב פריימלי חווה רגישות פגיעות וחשיפה גדולה.להיות נוכח במקום של הכאב ללא תגובתיות אליו, הוא מקום עוצמתי של אמון וביטחון עצמי ובחיים אחרת לא היה נחווה. אלא שבעיני החברה נתפס הכאב כחולשה,כשליליות והוא לא עומד בקנה אחד עם צפי התפוקה המעשית של אותו בנאדם בעיני מעסיקיו,לקוחותיו ומקורביו שכל מבוקשם היא לקבל אנרגיה חיובית כלשהי מאובייקט חיצוני להם-ממך. אך מאותו מקום של כאב עתידה לצמוח האהבה הטהורה,האהבה ללא תנאי.
כל זרע שנזרע באדמה חייב להירקב לפני שהופך הוא לניצן,ולבסוף לעץ גדול המפריח פרחים ריחניים שהופכים לפירות מתוקים שבסופו של דבר עתיד כל פרי להפיץ את זרעיו ולהתחדש בדמות פרי אחר.
השינוי העיקרי מגיע מהתמרת הכאב לאהבה.
אך זהו לא השלב הסופי בהתפתחות. הנאורים מספרים שמעל לאהבה ישנה המדיטציה,השקט,החמלה שאינן תלויות בהתנהגות החיצונית או ברצונות היומיומיים של האגו.
האושר אותו אנו מרגישים כשאנו מממשים רצון אישי וגשמי, הוא השער לחוויית האושר העילאי שאינו תלוי בדבר ,ודרך תחושת האושר בעולם הפיזי, במקום שלא נאחזים בו ומתבוננים עליו,הוא המפתח להתרחבות הלב ולהתעלות מהמימד הפיזי לרוחני.

המאמר פורסם גם כאן »

דיויה שטיקל דיויה-מנחה מפגשי מגע,שחרור רגשי ומדיטציה מבית מדרשו של אושו.
www.divya.co.il

שיתוף חברים
עם : דיויה שטיקל
 
דבר.י איתנו
מספר טלפון וכתובת יתגלו עם השלמת הפניה

לימודים . תכניות לימוד

סדנאות לקהילה המקצועית | הכשרה מקצועית

אירועים . מפגשים שונים

שיעורים וחוגים בירושלים והסביבה | פעילות אונליין - שידורים חיים או מולקטים | מפגשים אונליין | סדנאות | ספרית וידאו - מפגשים מוקלטים | טיפולים

מודעות עצמית . שפת גוף . תזונה.

| סדנאות מודעות עצמית | 20