| ריקוד
הסחרור של הדרווישים - המחול הסופי - Whirling
מאת רונן יצחקי
יש בנו סוד. דבר - מה בפנים נע וסובב.
והעולם כלו רק בזכותו של הסחרור הזה סובב.
תועה הרגל, והראש סחרחר ומסתובב, למי אכפת, אל תעצור דרויש,, הסתובב.
(מתוך הדיוואן - אוסף שירי שמש טבריזי, מאת רומי - תורגם ע"י אלכס פייגן)
כשהיינו ילדים כולנו הסתובבנו, כולנו רקדנו ושרנו.
גדלנו, וכמו שגדלנו שכחנו.
תנשום, וותר על הרצון להיות מרהיב, תרקוד חבר, הסתובב.
המחול הסופי, יש כותבים צופי, הוצע על ידי
ג'לאל א דין רומי 17.12.1273 -30.12.1207. רומי היה משורר, מורה ומיסטיקן
מוסלמי - סופי. משפחתו של רומי עזבה את ביתה בפרס במטרה להגר למקום
נח יותר. המשפחה הלכה אלפי קילומטרים – דרך ארצות ערביות כמו ערב הסעודית,
ירדן וסוריה. כן, גם בירושלים היא עברה. לאחר תקופת הנדודים הארוכה
ולאחר שנפטר אביו של רומי, התיישב רומי בקוניה - עיר בדרומה של טורקיה.
עבור הסופים מוחמד הוא הנביא והקוראן הוא המקור, אך עם זאת הסופים
הם זרם חריג באיסלם או אולי האספקט האזוטרי של האסלם. גי'הד או מלחמה
כלשהי איננה דבר לגיטימי בקרב הסופים. הסופים עובדים את אלוהיהם בטקסי
שירה, ריקוד ואהבה ללא גבול. כמו חצרות החסידים השונות ביהדות כך גם
הסופים, אשר מחולקים למסדרים שונים, עורכים את טכסיהם על פי המסורות
השונות של מסדריהם. במהלך הטקס אשר נקרא זיקר ( (zikr, הם חוזרים שוב
על שמו של הבורא "la illaha illa'llah” (אין אלוהים מלבד אללא).
כל מסדר עורך את הזיקר בדרכו שלו, כבר במאה התשיעית החל חלק מהמסדרים
הסופים לשלב ריקוד כלשהו בטקס הזיקר. אך רומי, מייסד המסדר הסופי "מבלאנה",
היה הראשון שהנהיג באופן ברור ומובנה, את ריקוד הסחרור ( (Whirlingכחלק
אינטגרלי בזיקר. הסופים המחוללים נקראים גם דרווישים. במהלך הסיבוב
חוזרים הדרווישים על שמו של אללא על מנת לטהר את נשמתם מכל מחשבה ותשוקה
פרט למחשבה אל ועל אלוהים. כשמספרים על רומי אי אפשר שלא להזכיר את
שמש טבריזי . שמש פגש את רומי בקוניה, והפך למורו וחברו. יש כאלה שיומרו
ששמש היה למאהבו של רומי וישנם את אלו שיומרו ששמש היווה עבור רומי
מקור השראה כל כך מרכזי וסוחף, עד כדי כך שהרחיק את רומי מתלמידיו
– דבר שיצר דיסוננס בין תלמידיו של רומי לשמש. רומי דיבר על המעבר
מדרך האיפוק אל דרך החושים, על שיכרות, פיכחות, אקסטזה, ויתור והארה.
רומי עסק בידע ישיר של הנצחי, או במילים אחרות: רומי דיבר על אהבה.
הסיבוב הסופי, Whirling, שהוצע על ידי
רומי, הוא ריקוד של הודיה והתמזגות. באופן בו אני חווה אותו מתרחשות
בו שתי תופעות מרכזיות שהפוכות אולי זו מזו. התופעה הראשונה היא תחושה
של עידון - כמעט עד כדי היעלמות, כמו הצטמצמות לכיוון האפס כך שלבסוף
מסתובב לו ציר עדין וחסר כל חומריות. התופעה השנייה היא תחושת התעצמות
- נוכחות כולית ומלאה, כמו התרחבות שממלאת את כל החלל בכוחות אין סופיים.
אין אפשרות לתפוס את התופעה הזאת דרך ההיגיון, מה שכן נחוץ זהו ניסיון.
אך גם ניסיון לבדו, ללא אמונה, אינו מספק את החוויה המלאה.
במציאות המערבית בכלל והישראלית בפרט אני מוצא את המושג אמונה מעורבב
לו בתוך בליל של מושגים דתיים וחילוניים שונים שאין בכוונתי לעשות
בהם סדר, אך אולי יהיה נכון לומר שהכוונה במילה אמונה מציגה מצב של
קבלה ופתיחות בניגוד למצב של ספק והתנגדות. כך שלרקוד את הסיבוב הסופי
מתוך חוסר פתיחות יהיה כמו ללכת לשוק בלילה ולנסות לבחור את הירקות
בחושך - משל סופי עתיק.
המסורת הסופית של מבלנה מספרת על הטבח
של רומי, שמתוך מסירות רבה, הכניס את הבוהן של רגלו הימנית לאש על
מנת לזרז את בישול הארוחה. כשפגש הטבח את רומי הוא הניח את בוהן רגלו
השמאלית על בוהן רגלו הימינית – על מנת להסתיר את הבוהן הפצועה. לכן,
בכל תחילת טקס, כזיכרון של מסירות וצניעות, מניח הדרוויש את הבהונות
באופן שהניח אותן טבחו של רומי. כפות ידיו של הדרוויש אוחזות את כתפיו
וידיו שלובות ותלויות. באופן הזה הוא משתחווה לכיוון מזרח, צפון, מערב
ודרום. כשמסיים הדרוויש להשתחוות הוא מתחיל את הסיבוב. הסיבוב, במסדר
מבלנה יהיה תמיד לצד שמאל, נגד כיוון השעון. רגל שמאל משמשת כציר לסיבוב
בעוד רגל ימין דוחפת את האדמה ומסובבת את הגוף. בהדרגה מואצת מהירות
הסיבוב הידיים מונפות כלפי מעלה, כף יד ימין מופנית כלפי השמיים וכף
יד שמאל כלפי האדמה. הראש מוטה קלות ימינה והפנים פונות שמאלה ולמעלה.
הבגד של הדרוויש דומה, בחלקו התחתון, לשמלה. כשמהירות הסיבוב מוגברת
נפתחת ועולה השמלה – אז נראה הדרוויש כפרח לוטוס פתוח ומהודר. אצל
שיח' קאדיג'ה, למדתי את שבעת השלבים של טכניקת הסיבוב, טכניקה מהוקצעת
ומדויקת אשר דורשת מיומנות רבה ואימון. חשוב לומר שעיקר עבודה זו אינו
כרוך ברכישת הטכניקה אלא בעצם ההתכוונות אל מה שמעבר לכל מושג, קטגוריה
או צורה. לכן אין, בעייני, מתקדמים או מתחילים בתחום. כשמחולל מתרגל
זכירה עצמית על ידי סיבוב, אין הוא יכול להיות שייך לקטגוריה זו או
אחרת.
כשהזמין אותי שיח' טוסאן ביירק לרקוד בסמע, טקס התפילה שנערך על ידי
הסופים במסגד של המסדר הג'רהי בספרינג ואלי בניו יורק, איבדתי את תחושת
הזמן ולמדתי מכך שאין שום חשיבות לכמות הזמן - שהרי הוא רק תופעה אשלייתית,
בדיוק באותו אופן שתכול השמיים הוא אשליה אופטית. לכן אלמנט הזמן איננו,
כפי שנתפס או כפי שלא נתפס בזמן הסיבוב, מרכיב משמעותי באופן העבודה
ואין להתייחס איליו אלה להתעלם ממנו לחלוטין. ועל כן אין זה רלוונטי
למדוד את משך זמן הסיבוב שהרי אין הדרוויש שייך לשום קטגוריה, ודאי
שלא כזו שאפשר לכמת בזמן ומספרים. כששאלתי את שיח' טוסאן ביירק על
הנעשה במזרח התיכון הוא הציע לעסוק במה שאפשר, ולהיזהר מכול אפשרות
של הזדהות בתוך הסכסוך הזה. לסיום הוא השתעשע במחשבה שישראל תהפוך
לחברה בליגה הערבית ותנהל, ביעלות רבה, את עסקי הנפט בעולם. כן, צורות
רבות יש לה לאהבה... אני רק השתעשתי במחשבה על איזה אספרסו בדמשק.
כשנפגשתי עם באבא סלים, שיח' סופי מאיסטנבול, היו לי כמה וכמה שאלות.
שאלתיו לגבי המתרחש במזרח התיכון בימינו. הוא הציג את משנתו במשך שעה
ארוכה: הוא פירט, הסביר, הדגיש וכל זאת ללא נקיטת עמדה המזדהה עם צד
כל שהוא. הוא גינה כל ניואנס של אלימות ודיבר על ... באופן הפשוט ביותר:
באבא סלים דיבר על אהבה. הוא סיפר לי על חברו הטוב מישראל שהוא הרב
פרומן מתקוע ושלח אותי להיפגש עמו. יפה בעיני להיות עד לאופן שבו עוברת
האהבה מהמאה ה-13 אל ימינו אנו, כן, גם אז לא היה קל ובכל זאת הייתה
שם אהבה שכמו אצל באבא סלים לא תלויה בזמן, במקום או במסורות של זרמים
שונים.
כשעבדתי עם סמדר יערון – מהקבוצה לתאטרון עכו, האישה היקרה שהפגישה
אותי עם הסיבוב, היא הציעה לי יום אחד שאזכור לנשום – עצה פשוטה כל
כך, אולי אף נדושה. לעיתים המתנות הפשוטות ביותר הן אלה שבסופו של
יום נראות כמו החשובות ביותר. לכן כשאני מפגיש תלמיד חדש עם הסיבוב
אני מעביר את ההצעה הזו, של הנשימה לתחתית הבטן, הלאה – כמו בירושה.
בתוך התפילה הסופית, אפשר להבחין בנשימתם המודגשת בקול של המתפללים.
נשימה זו מייצרת, מעבר לאספקת החמצן, גם מקצב פנימי – מעיין פעמה אחידה
לכל הנוכחים ( הנוכחים – תרתי משמע). ומשמשת גם לכלי שמהווה אינדיקטור
לרמת הזיכרון שלנו את הכוונה שבטקס. יחד עם הצעה זו באה הצעה פשוטה
עוד יותר: לוותר על הרצון. פשוט??? אולי. לוותר על הרצון להסתובב מהר
משום שהאמביציה היא אם כל המלכודות והמוקשים בדרך אל ההעלמות וההתרחבות.
ועד שנוותר על האמביציה הטורדנית שלנו, אולי אפשר יהיה לקבל אותה כדבר
זמני וחולף.
|