לפרטים

תודה שנרשמת לקבלת דיוור מ-bodyways.
אירועי השבוע, שיעורים ומפגשים חדשים, טיפים, כתבות ומאמרים, הטבות ומבצעים אליך בימי רביעי ישירות לתיבה.

לשינוי הגדרות דיוור עדכנו פרטים כאן »

רואה קצב



רק רציתי שתדעו... שגם אני. ואני גם רואה אתכן. ושומעת קצב בכל זה. ורואה תנועה. וזה, הריקוד שלנו. שלנו. אז לחייים.

לא. אני לא מתלוננת. אולי זה נשמע ככה. אבל זה לא זה.

רק מספרת. אולי קצת מקטרת תוך כדי.

הוא נולד. וזה הדבר הקסום ביותר שקרה מעולם. הפלא הזה.וכל שאת רוצה זה לעטוף ולהיות.

לחבוק ולהדוף עולמנו ממנו והלאה.

להיות נוכחת בכל שלב של התפתחות. בכל רגע הוא נראה אחרת. משתנה מדקה לדקה.

והעולם בחוץ מיטשטש לו. כל צלצול טלפון זה הטרדה.

את רוצה לגדל אותו בבית. גם ככה, אם תצאי, מה שתרוויחי ילך למישהי אחרת, שתגדל אותו בשבילך.

אז את בבית. מסביב לשעון בתפקיד. והנה מתבשל לו עוד אחד ונולד.

ועכשיו, זה בכלל הזוי. איך תצאי? במחירים האלו, שני קטנים מתחת לגיל שלוש, עדיף שלא תזוזי לשומקום.

את עצמאית, את יכולה לבחור. אין בוס שמנדנד.

אבל שנתיים מחוץ למעגל העבודה, גם אם את מבריקה, משכיחות מן העולם את קיומך.

מתחילים להיות דחוקים. בימינו, אי אפשר לחיות ממשכורת אחת.

ויש כל מיני דברים שהיית רוצה שיהיו לילדים. והגבר שלך, כמה שמבין ואוהב אותך בבית, מתחיל להיות כבד עליו.

וחצאית משוק בצלאל עם גופיה משוק הכרמל, כפכפים ב-20 ופרח בשיער כבר לא נראים כל כך טוב עלייך.

ומתחת לכל זה יש איזה רעד של משהו שלא מסופק בך.

אז אין ברירה, קדימה, לעבודה ולמלאכה. את מבינה שהיום כשאת יוצאת לעבוד, את צריכה להרוויח הרבה יותר.

אף אחד לא מחכה לך שם בחוץ. מעמיסה את הכישורים שרכשת בשנתיים-שלוש האחרונות ויוצאת לדרך.

מתחילה מחדש. מ ה ת ח ל ה ההה לא בת 16. המרפקים התרככו. המוטיבציה התעגלה. השעות מוגבלות.

ושיקולים שלא ידעת לפני.עובדת בימים. עובדת בלילות.

קמה בבוקר, מכינה את הילדים, משלחת, מסדרת את הבית, מעמידה איזה שני סירים, מכניסה מכונה, קצת טלפונים, קצת מחשב, קצת סטודיו, אופס שוב שכחתי לאכול, מחזירה את הילדים, זמן איכות, עייפה, רעבה, עצבנית.יצאת מהבית בשביל שתוכלו להעניק לילדים בטחון ואין לך סבלנות אליהם כי את טרודה בעסקייך.

טיול, גן שעשועים, ארוחת ערב, מקלחות, סיפור, שיר, חיבוק, נשיקה, לילה טוב. אימא אוהבת אתכם. הכי בעולם. עוד חיבוק, עוד ליטוף, אימא, אני רוצה שתשני איתי קצת…עוד חיבוק…די, לא יכולה, אימא צריכה לעבוד.וכל תא בגוף נצמד למזרון, רוצה לסגור את היום, צורח לישון.

טלפונים, קצת מחשב, קצת כותבת, משרה ומפשירה משו למחר, תולה, מקפלת, או יוצאת ללמד.לילה. זהו. נגמר.

יש עוד מלא דברים לעשות. אבל את גמורה. לא יכולה יותר.

עוברת כפתור כפתור, במוח המהבהב ומכבה. מורידה את כל המתגים.(חוץ מזה שאחראי על אזהרת חירום, כמובן.)

עכשיו אני. מקלחת. אההההה

נכנסת למיטה. מתענגת על התחושה שעכשיו מותר. לאט לאט מרפה כל חלק בגוף. נותנת לו לשקוע למזרון.

מקשיבה לנשימות של הקטנים. נספגת בשקט.בדמדומים שבין שינה לערות.

יד נשלחת. את מרגישה כמו פיתה.

איזו פיתה את שואלת את עצמך…כזו, יבשושית שנשכחה על השיש, או אחת שנשארה בשקית בתיק, לחה מממרח יום אתמול, או אולי, קצה שלה, שמטגנים בפלאפליות?
ויש לך זיכרונות המומים של עצמך דוהרת… מרצונך החופשי… שרשראות של תחושות חרוזים של זרמים וצבעים שמתפוצצים בקצוות.

ואת מתגעגעת. אליו, לעצמך, אליכם.

משתוקקת? משתוקקת לישון.

בוערת?בוערות לי השעות שנותרו עד הבוקר. ואני ממש משתדלת לא לספור.

וכשאני כן נכונה, זה בא אחרי דיאלוג פנימי, שאם היה שומע אותו, היה בורח.

מתחילה מהחוץ פנימה, עם האוכל יבוא לך שולה…וזיכרונות המומים…

ואם כן, והיה,פתאום מוצאים עצמכם, לקראת זריחה, במטבח בחלוקים וכוס יין, הגוף נימוח והכל חזר למקום.

אה, כן, אז מכאן הכול התחיל.

חשוב להיזכר. וכמה אהבה…השעון הפנימי חוזר לתקתק, עוד שעה הם קמים…
מארגנת, משלחת, אוספת, מקפלת, מסדרת, מטאטאה, מצחצחת שיניים, מעמידה איזה שני סירים, מתלבשת, מתפשטת, מתלבשת, מתפשטת, מתלבשת, נוהגת, קפה ראשון, קצת רוקדת, קצת טלפונים, קצת מחשב…

לא. לא מתלוננת. גם לא ממש מקטרת. רק רציתי שתדעו.

שגם אני.

ואני גם רואה אתכן.

ושומעת קצב בכל זה.

ורואה תנועה.וזה, הריקוד שלנו. שלנו.

אז לחייים.

ניפגש במגידה…

שלי אללוף כוריאוגרפית, רקדנית ומורה מזה כ-20 שנה.
אוטודידקטית, חוקרת גוף, נפש, תנועה, מודעות, סיפורי חיים , חוויה והוויה נשית בעולמנו. יצרה ופיתחה את "מחול חיים"- כלי להתבוננות, יצירה ושינוי תודעתי-גופני. שפה תנועתית נשית אותנטית.

כל הרשימות של שלי אללוף מחול.חיים:

מחול.חיים. קורות חיים

מחול.חיים. קורות חיים

כן, יש לי כאלה קורות חיים, מסודרים לפי שנים, רציניים ומרשימים. ועכשיו רוצה לחלוק אתכם את קורות החיים המקצועיים שלי, כפי שהיו צריכים להיות מוגשים.» מאת שלי אללוף

מחול.חיים. קורות חיים

מחול.חיים. קורות חיים

» מאת שלי אללוף

משהו יקר - גלגוליו של ריקוד

משהו יקר - גלגוליו של רי

התמסרתי לריקוד, כפי שלא קרה עם דבר בחיי. הייתי שבויה שלו, הוא אילף אותי, גידל אותי, הקנה לי ערכים והוציא אותי מאשפתות.» מאת שלי אללוף

שיר אהבה - על תהליכי יצירה וחברים נוספים

שיר אהבה - על תהליכי יצי

הרקדנית התעייפה, עדייו לא חזרה לכושר. התחננה לעוד 10 ד` הפסקה. עוד סיגריה. עוד קצת זמן,מה רגע,אני אחרי לידה, אי אפשר להתחשב? כולנו נשים פה,לא? קצת הבנה,באמת...» מאת שלי אללוף

כל פעם מחדש

כל פעם מחדש

ללמד, זה זכות גדולה וזה אהבתי, תשוקתי וייעודי. יש כל כך הרבה רגעים מרגשים במהלך השיעורים, והחוויה כל כך חזקה שאני מוצאת עצמי, נפעמת ומודה על הזכות, תוך כדי.» מאת שלי אללוף

כל פעם מחדש

כל פעם מחדש

» מאת שלי אללוף

בואי

בואי

גם אם הפעם היחידה שבאמת רקדת הייתה בחלומך, גם עם מילים כמו העצמה ומעגל נשים מעוררים בך ציניות בואי, פשוט בואי » מאת שלי אללוף

בואי

בואי

» מאת שלי אללוף

אדום. בזמן הזה

אדום. בזמן הזה

ואז ההכרה מגיעה: עברתי לצד האפל של הירח.כל כך מהר עבר. איך הזמן רץ. השמש חלפה והשאירה אותי לבד.חשכה יורדת ומחול השדים מתחיל.» מאת שלי אללוף

אדום. בזמן הזה

אדום. בזמן הזה

» מאת שלי אללוף

השראה

השראה

רצף התנועות, גמר אותי. זה לא שינה מי ומה אני, איך אני מרגישה היום, הייתי מחויבת לנוע ברצף הכתוב. להרים, לערבב, ללפף, לשלוף, לטפוח, לשפשף, לקשור, לנענע» מאת שלי אללוף

השראה

השראה

» מאת שלי אללוף

שתפו חברים