ללמד, זה זכות גדולה וזה אהבתי, תשוקתי וייעודי. יש כל כך הרבה רגעים מרגשים במהלך השיעורים, והחוויה כל כך חזקה שאני מוצאת עצמי, נפעמת ומודה על הזכות, תוך כדי.
תמיד מתרגשת לפני פתיחת קורסים, שואלת עצמי ומה הפעם?
וגם קצת חוששת, ומה יש לך לתת השנה?
מסוקרנת, לקראת ההרפתקה,
כי גם בשבילי זו תעלומה.
כי כל פעם מחדש, זה חדש.
גם אם חלק מהתלמידות מוכרות וממשיכות משנים שעברו.
ההפסקה הזו, עושה משהו. הגוף מעכל, מתבשל, דברים מתיישבים במקום שלהם,
הבנות מחלחלות ומחליקות פנימה, הופכות למי תהום.
וכל אחת מגיעה קצת שונה, מבושלת.
נושאים אחרים צפים על פני השטח ודורשים תשומת לב וליווי.
נושאים אחרים בחיי, מגיעים אל הסטודיו ויוצרים מעבדת מחקר משותפת.
וכל שנה, החדשות והממשיכות, יוצרות קבוצה.
וכל זה תמיד בתואם, חסד ויד אלוהים,
"במקרה", הנושאים שעובדים עליהם בשיעורים נוגעים לכל הנוכחות,
"במקרה", יש חיבור אישי טוב בין המשתתפות,
"במקרה" מה שבוער לי להכניס לסטודיו, נכון לכולן,
"במקרה", מישהי שיתפה וכולן בדיוק עוברות את זה עכשיו...
מעגל של נשים שהנשמות שלהן עשו הסכם, מלפני ומלפנים, לחבור יחד ולצאת למסע משותף.
להיות נוכחות זו בזו ולתמוך בתהליך.
זה אחד הדברים המרתקים בשבילי כמורה, ללמוד להכיר את הדינמיקה של הקבוצה.
והדינמיקה היא זו שקובעת למעשה, את התכנים, הקצב ואופי התהליך.
לאחר שהקבוצה מתגבשת, זה נעשה ברור לכולן, שלכל אחת, יש תפקיד מיוחד במעגל.
ללמד, זה זכות גדולה וזה אהבתי, תשוקתי וייעודי.
יש כל כך הרבה רגעים מרגשים במהלך השיעורים,
והחוויה כל כך חזקה שאני מוצאת עצמי, נפעמת ומודה על הזכות, תוך כדי.
רגעים שבהם אני צופה בהופעת
מחול, חד פעמית, איכותית ומיוחדת,
שלא נראתה ולא יכולה להיראות בשום תיאטרון ולעיני אף אדם מלבדי.
רגעים בהם, סומרות שערותיי, דומעות עיני, קולי נאלם וכל שנותר זה לחבק חזק ולהודות.
וכמה אני לומדת ומתפתחת בעצמי בתוך התהליך.
כל שנה אני גודלת עוד קצת בזכותכן, נשים יקרות, שבחרתן לשלב דרככן בדרכי.
לאפשר לי לשפוך תוכי אל הכלי שאתן יוצרות.
אז שתהיה דרכנו צלחה ומבורכת,
אוהבת, מודה ומוקירה
שלי.
פעילויות שמורות
דרך גוף בפייסבוק
דרך גוף בגוגל פלוס
דרך גוף בטוויטר
דרך גוף ביוטיוב
