לפרטים

תודה שנרשמת לקבלת דיוור מ-bodyways.
אירועי השבוע, שיעורים ומפגשים חדשים, טיפים, כתבות ומאמרים, הטבות ומבצעים אליך בימי רביעי ישירות לתיבה.

לשינוי הגדרות דיוור עדכנו פרטים כאן »

אהבת הגוף

מאת: Einat Uncig


האמת היא שרובינו המכריע לא חי ביחסי שלום ושכנות טובה עם הגוף שלו (וזאת בלשון המעטה). אפשר להגיד שאצל רובנו זה דומה יותר ליחסי תיעוב. אנו מתעבים חלקים מסויימים בגופנו ויש לכך אינסוף ערוצים, כיצד תיעוב זה בא לידי ביטוי. הריפוי הראשוני והבסיסי איך שלא תהפכו את זה מתחיל מהמקדש שלנו- הגוף שלנו. כשלא טוב לנו, קשה לנו להיות ולחיות בטוב עם החיים.

לחיות בשלום עם מה שיש לי-הריפוי מתחיל בגוף
מי אוהב את הגוף שלו?
אם הייתי נכנסת לכיתה של 100 איש ושואלת את השאלה הזו ,ידיים ספורות היו מורמות.
האמת היא שרובינו המכריע לא חי ביחסי שלום ושכנות טובה עם הגוף שלו (וזאת בלשון המעטה). אפשר להגיד שאצל רובנו זה דומה יותר ליחסי תיעוב. אנו מתעבים חלקים מסויימים בגופנו ויש לכך אינסוף ערוצים, כיצד תיעוב זה בא לידי ביטוי. אנו מסתירים, מטשטשים, שואבים, חותכים, בודקים, מחדירים, מצלמים, צובעים, מצרים, מדביקים, תופרים ומוציאים מאות אלפיי שקלים (אם נחבר את כל המזון המיוחד שרכשנו, קבוצות התמיכה, שיעורי הספורט, הביגוד המיוחד, הפסיכולוגית וכ"ו). בנוסף מקדישים לכך חלק גדול מאד מזמננו- לעיתים זמן זה הוא ארוך ומתמשך (יכול להתפרש על פניי שנים- גם עד יום מותינו), ובעיקר המון אנרגיה שלא באמת מקדמת אותנו לשום מקום אלא להיפך, לוקחת אותנו שוב ושוב אחורה, לאותה נקודת התחלה מתסכלת. זה כאילו שאנחנו מסתובבים סביב הזנב של עצמנו במעגלים אינסופיים ואף פעם לא ניגע בנקודה עצמה. זה יכול להתבטא בבעיות משקל חוזרות ונשנות, בכאבים כרוניים,בעיות מיניות, חוסר איזון הורמונלי- חוסר איזון רגשי, דכאונות, דימוי עצמי בעייתי ולא יציב,התפרצויות וכ"ו.
הריפוי הראשוני והבסיסי איך שלא תהפכו את זה מתחיל מהמקדש שלנו- הגוף שלנו. כשלא טוב לנו, קשה לנו להיות ולחיות בטוב עם החיים. כואב לי פיזית או מנטלית, קשה לי לראות או להראות אהבה. פשוט ביותר. אני חלש, אני פגיע ולכן אני תוקפני. זאת הדרך שלי להגן על עצמי. זה טבע האדם. להשתמש ולהתהדר בביטויים של כוח ואגרסביות אינם באים מעוצמה אמיתית.
אנחנו כל-כך רגילים להפריד וללכת לטיפול פסיכולוגי, טיפול רפואי וטיפול אלטרנטיבי שזה פשוט מוזר כשחושבים על כך בהיגיון. האם הגוף שלנו, אנחנו, מופרדים ליחידות כאלו? הרי אנחנו ישות אחת אמוציונלית, מינית,מורכבת מחשבתית אולם בעלת תודעה אחת. כל החלקים עובדים יחד ,לא תמיד בהרמוניה, אך בזכות אלה יוצרים את מי שאנחנו, את המורכבות שאנו.
אז למה לעזאזל אנחנו ממשיכים בדרך הזאת של הפרדה?ברור, כי זה מה שמקובל, זו הדעה הרווחת! אבל חברה הגיע הזמן להתעורר ושנת 2012 היא זמן מצויין לכך- הפיתרון נמצא בביחד- באין הפרדה.
אני מתחיל מהגוף, כי הוא המראה הראשונית שלי להבין, היכן אני כרגע בחיים, מה הקשיים שלי, מה האתגרים שלי. הגוף מספר לנו את האמת ללא צנזורה, כספר פתוח (למי שמוכן לראות ולהקשיב) אין הסתרות, אין הכחשות. לעיתים אנחנו עצמנו לא מודעים עד כמה אנו מסתירים, אנו רק יודעים שאנו סובלים. וסבל\כאב הוא רמז, קצה חוט.
אם נהיה אמיצים למשוך בחוט הזה ולהתחיל לחקור אולי לא נאהב בהתחלה את מה שנגלה ונדשדש בכמה וכמה אזורים שלא נוחים לנו אבל אז כשנחפור קצת מתחת לשכבות האבק ונהיה מספיק אמיצים להמשיך ולא לפחד, נגלה את היופי הקורן שלנו. לא נרגיש נזקקים, פחדנים, חלשים, מאויימים, אלימים ואלוהים יודע מה... אלא להיפך- נרגיש את השפע שלנו, את העוצמה, היופי והקבלה של המקום הזה בתוכנו- את עצמנו, על כל מה שיש.
כשהכאב נעלם בין אם פיזי\מנטלי\רוחני, באורך פלא דברים גם מתחילים לזוז בתחומים אחרים בחיים. פתאום יש לנו שלווה,זרימה, יחסים יותר רגועים ואמיתיים עם האנשים סביבנו, המשפחות שלנו, עם מה שאנחנו עושים ובכלל עם כל דבר שניגע בו. החופש האמיתי הוא מלא ? גוף, שכל, רוח. הגוף הוא הלב, הוא המפתח. ברגע שהלב נפתח ומתרחב אין גבול למה שאנחנו יכולים. אין סיבה לחוות יותר כאב. זה קורה באופן אוטומטי, המודעות נפתחת ויש תחושה של בהירות ושלווה צלולה ומודעת. הסיבות לכאב ולשליליות לא גרות במרחב הזה, כל מה שקיים הוא רק התחושה הזאת.
הדבר שאנחנו הכי צמאים אליו הוא אהבה. אהבה עצמית. זה מתחיל מהתבוננות ועובר דרך מגע מרפא עצמי. אנחנו צריכים להסתכל על הגוף שלנו באהבה, בחמלה, בסבלנות בקבלה. כן ממש כך. להתבונן ברוך, כפי שקל לנו כל-כך להגיד לאחרים לעשות זאת. הגיע הזמן לממש זאת על עצמנו. להתחבר לגוף הנהדר הזה, שמשרת אותי נאמנה למרות הכול. במיוחד לשלוח את אותה אהבה למקומות שאני מרגיש בהם פחות בנוח. שכואבים לי, שאני לא אוהב בגופי. לשלוח להם חום מכפות הידיים ובמחשבה. להרגיש את העצמות, הדם, הבשר והעור מתחברים ויוצרים את הפלא הזה. לראות איך לכל איבר בגופי יש ייעוד, סיבה, מימוש. אנחנו לא מקדישים לכך זמן ונאבדים בתוך המירוץ. הגיע הזמן לשים את עצמנו וגופנו במרכז ולא להתרכז במסביב. התשובות נמצאות שם בפנים. בפשטות

המאמר פורסם גם כאן »

Einat Uncig עינת אבס-אונציג בעלת B.e.d. בתיאטרון ותנועה. מנחת סדנאות לעסקים וארגונים. מלווה אנשים בתהליכי מודעות והעצמה דרך הגוף.
מורה, כותבת ויוצרת. יוזמת "שיטת פרפר"-לנוע אל השינוי.

כל המאמרים של Einat Uncig:

לגלות את העוצמה\הלהבה הפנימית

לגלות את העוצמה\הלהב

הדבר שבו אנו הכי מוכשרים וטובים בו הוא גם הדבר שהכי קשה לנו איתו או התכונה שאנו לא אוהבים בעצמנו.» מאת Einat Uncig

מה עוצר אותנו מלהגשים את החזון שלנו?

מה עוצר אותנו מלהגשים את

אם החזון שלכם הוא אורח חיים בריא, מאוזן מנטלית, לחיות בתחושת סיפוק ומימוש עצמי, חיוניים, נראים ומרגישים טוב - פעילות גופנית היא חלק בלתי נפרד מהגשמת חזון זה.» מאת עינת אבס-אונציג

חשיבות הדאגה לגוף הנשי-סיום לופ הדיאטות.

חשיבות הדאגה לגוף הנשי-ס

אם הבסיס של מגדל הקלפים זה אנחנו, ואנחנו לא יציבות מספיק המגדל יקרוס יחד איתנו. לשים את עצמנו במרכז זה לא חטא, זה הדבר החשוב ביותר שאנחנו יכולות להעניק לעצמינו ולסובבים אותנו. זו לא הזנחה, זו איכפתיות!» מאת עינת אבס-אונציג

בין גוף לתודעה- כוח הריפוי של הגוף.

בין גוף לתודעה- כוח הריפ

הסיפור של הגוף- מדוע אנו חשים בכאבים בלתי מוסברים?» מאת עינת אבס-אונציג

שיתוף חברים
עם : Einat Uncig