הגוף שלנו מתקשר איתנו. דרכים שונת יש לו אל מנת למשוך את צומת לבינו ולהעביר מסרים. בהתחלה בלחישה עדינה, צמרמורת, תחושה או אינטואיציה..
"יש לי בעיה עם הנשימה, אני מרגישה שהריאות שלי רק רוצות להוציא את האוויר ולא להכניס" ורואים את החרדה והמחשבות "אולי יש לי מחלה" והבדיקות והרופאים, והתשובות שאף אחד לא נותן ואני רואה שכל המצב הזה הוא תוצאה של שנים רבות של מערכת יחסים שלילית עם הגוף.
לצערי רובינו גדלנו על אמונות לא משהו לגבי הגוף שלנו. כל כאב הכי קטן מדליק אצלינו נורות הזעקות של מלחמה ופחד. אנחנו לא ממש למדנו לסמוך על הגוף, להקשיב לו.
תחשבו רגע, הגוף שלנו, כלי מדהים, מערכת שמאזנת את עצמה בכל רגע, תמיד שואפת למושלשמות, טריליוני תאים שחיים בהרמוניה אחד עם השני.
כל תא קוסמוס בפני עצמו, 99.9% ריק, רוח, שדה של פוטנציאל אינסופי, ו...0.01% חומר!
ומי ממלא את הריק הזה בכל תא באינפורמציה, אמונות, מחשבות, רגשות,...מי? אני! רק אני! כל מחשבה ורגש שנוצר ממנה, אומרת לגוף מי הוא ומה מצפים ממנו, באיזה מצב הוא, ואם הוא אהוב או אויב, עייף או בכושר, בריא או חולה...והדבר הכי מדהים הוא...שהוא תמיד מקשיב.
לפעמים הוא גם מנסה לתקשר איתי. בהתחלה בעדינות ואם אני לא מקשיבה, בכאב. בהתחלה כאב קטן ואם אני לא מקשיבה אז כאב יותר, הוא צועק "תקשיבי לי!"
ובמקרה הזה, הגוף צעק, הריאות צעקו "בבקשה תני לנו רגע להתרוקן, לנוח. תאווררי אותנו מזכרונות שספגנו, מרגשות שאף פעם לא הסתכלת עליהם. תסתכלי עלינו באהבה, כדי שנוכל להשתחרר"
הריאות שלנו עובדות כל הזמן מאז שנולדנו, יש רק מצב אחד בו הן יכולות רגע לנוח, וזה בסוף הנשיפה ולפני השאיפה הבאה.
בגלל שכל מה שחווינו בחיינו היה מלווה בנשימה, כל הזכרונות שלנו רשומים בריאות.
אז הצעתי לה לעשות הרפיה,
ולאפשר לריאות בדיוק את מה שהן ביקשו, להתרוקן עד הסוף, להשתחרר.
כשהגוף רפוי לגמרי הנשימה נעשת מאד איטית.
במצב הזה אפשר בסוף הנשיפה לחכות...בלי לעשות כלום, אני לא מחליט מתי תהיה הנשימה הבאה, אני סומך על הגוף שיחליט.
בהמתנה הזו בן שתי נשימות כשהתודעה שטה בתוך הקוסמוס הפנימי והקסום שלנו, יש שלום עמוק ואמיתי, שקט דממה...מרחב של ריפוי.
מתוך השחרור שליטה הזה, ההתבוננות בנשימה כמו גלים שעולים ויורדים מחוף הים...נפתח מקום חדש ובטוח.
התבוננו בריאות, הנחתי אותה לראות אותן כמו קטדראלה ענקית יפיפייה מלאת אור, פתחנו את החלונות, איווררנו את החלל, שטפנו אותו באור זהוב שמח ומרפא.
כל נשיפה עזרה לי לטהר, כל שאיפה הביאה איתה אור חדש ומרפא.
והשקט! אוי השקט הזה בסוף כל נשיפה...אאאאאה!
התחלה של יחסים חדשים עם הגוף, של אמון ואהבה!
המאמר פורסם גם כאן »