הפעם פרגנתי לעצמי בגדול. במחיר תקציב מחלקת הרווחה של סביון רכשתי כרטיס למופע המחול "מזורקה פוגו" של להקתה של הכוריאוגרפית פינה באוש, זיכרונה ממש לברכה.
בחרתי בשורה ארבע באמצע, דיירקט מול הבמה. לא העזתי להציע לאף אחד לבוא איתי כי פינה שבחייה הקדימה את זמנה היתה תמיד מלאת הפתעות לא שגרתיות, לעתים קשות לבליעה, ומי ידע הפתעותיה גם אחרי מותה.
אחרי שסיימתי להתנפח כמו בלון XL (באסות משכן האומנויות הזה, ככה מרמים? הבטיחו שורה ארבע ונותנים שורה אחת שורטת את הבמה ממרחק אפס?!?) נשענתי לאחור, היטבתי את ישיבתי וציינתי לעצמי: זה המצב, מרגע זה כך תצפי במופע ותבדקי: אולי טמון כאן משהו חדש עבורך.
הגילוי המרעיש הראשון שהיכה בי: לרקדנית שרוקדת לפני האף שלי יש ורידים כחלחלים ברגליים! ועור שחום ודק וצלקת על ברך ימין כמו לי, אולי גם היא נפלה מאופניים בגיל 11.
וזו עם האנחות העמוקות – אני יכולה לשמוע את כל הרצף מתחילת הבעבוע של הבס במעבי בטנה ועד משיכתו מגרונה החוצה ואני רואה את קווי התחתונים מתחת לבד העדין והחלק של השמלה האדומה ואני רואה את הפטמות. ממתי יש לרקדניות פטמות? לשורה 20 והלאה לא ידוע הפרט הזה.
הן רוקדות והטוסיקים שלהן רוטטים בחינניות ואני רוצה להושיט יד ולהסיט את קבוצת השיער הסתורה שדבוקה לפנים המיוזעות והעיניים שלי נודדות מרקדן לרקדן ואני מגלה שיש להם פלסתרים רחבים על כפות הרגליים ואני יודעת שהגוף שלהם פצוע וכואב ובא לי לחבק אותם.
הפתעה רודפת הפתעה: לשמנמונת הזו עם השיער השחור המתולתל והארוך יש התחלה של קרחת קטנה מה שלא מפריע לשפגטים שלה לפלח את האויר. מבט עיניו של בן זוגה ממוגנט אליה ואני רואה את הדריכות בפניו לשמור עליה כאשר תנחת בנחת על זרועותיו החסונות אחרי ההנפה מעלה, ואני נפעמת.
מהופנטת אני עוקבת אחרי הג`ינג`ית ששיערה הארוך, החלק והמבריק יוצר גלים מעלה ומטה כאילו היה יישות נפרדת ממנה ואני רוצה ללטף אותו וסולחת לה על הסנטר הכפול הקטנטן.
לא כתוב משהו נגד סנטרים בתנאי הקבלה ללהקה?
חלק מהרקדנים מזמן לא עוללים כי גם זה באג`נדה של באוש. הגבוה הבלונדיני לשעבר הזה? נראה לי שהוא מתקרב לגיל 60 ואני זוכרת אותו מהסרטונים ולדעתי הוא מראשוני רקדני הלהקה. וזו? בטוח בת שישים ושלוש וחצי לפחות והיא נראית כמו - מה אגיד לכם – כמו ה כ ל, רק לא כמו הרקדנית-שחקנית המופלאה, המצחיקה, הגמישה, בעלת אלף הבעות הפנים שהיא.
אצל הגברים לא תמצאו טייץ הדוק וחולצה מתוחה על ריבועים מפוארים. הם לבושים במכנסי דקרון וחולצה פולגת מכופתרת כזו של 3 ב- 100 וכך הם מדלגים, מתרוצצים, מתגלגלים ומעיפים אלפי תנועות לכל הצדדים. אני רוצה לחקות כל מימיקה שנחה על פניהם וכל חלקיק תנועה גם.
והסצנה שהוא חופף לה את הראש – בא לי לבכות. מהעדינות של תנועותיו, מהרגש, מהגעגוע . ופתאום הם משפריצים מים מהפה כמו שני ילדים ובא לי גם ולהשפריץ להם בחזרה. יאללה תשפריצו עלי, אני בשורה ראשונה, אני כמעט כמעט על הבמה!
ממקום מושבי אפשרי להעמיק לתוך הניצוץ בעיניים המביעות דאגה, התלהבות או תשוקה וגם לנוע באי-נוחות מסלידה ואימה. הכל כל כך נוגע בי כי זה נרקד צ`ופצ`יק ממני וזה אנושי, טבעי, מתמסר, רב גוני ומדויק.
יה מאנייקי משכן אומנויות הבמה תל אביב - בפעם הבאה כשאני מזמינה שורה ארבע לא אכפת לי שזו תהיה שוב שורה אחת, כן? אבל תודיעו. שלחו עציץ אזהרה.
כך או כך, ברורררר שאגיע שוב וגם לכם אמליץ: במופעי
מחול שכאלה צפו מקרוב. כך תוכלו לספוג פנימה כל ניואנס דקיק ואנושי, כל פגם מנחם ובעיקר את ההנאה הצרופה של הרקדנים ממלאכת המחשבת שלהם.
לצפיה בסרטון מהמופע נא להקליק כאן
פעילויות שמורות
דרך גוף בפייסבוק
דרך גוף בגוגל פלוס
דרך גוף בטוויטר
דרך גוף ביוטיוב
