לפרטים

תודה שנרשמת לקבלת דיוור מ-bodyways.
אירועי השבוע, שיעורים ומפגשים חדשים, טיפים, כתבות ומאמרים, הטבות ומבצעים אליך בימי רביעי ישירות לתיבה.

לשינוי הגדרות דיוור עדכנו פרטים כאן »

תהיי את , אבל בשקט. טיפול בקול- הנכחת הקול הנשי

תהיי את , אבל בשקט. טיפול בקול- הנכחת הקול הנשי מאת גילה סיני - גילה סיני - הקול גלוי - דרך גוף
תהיי את , אבל בשקט. טיפול בקול- הנכחת הקול הנשי מאת גילה סיני - גילה סיני - הקול גלוי - דרך גוף
מאת: גילה סיני


מיתוס בת הים שמוותרת על קולה מופיע בקליניקה לפסיכותרפיה קולית. הטיפול מאפשר חיפוש ויציאה לחופשי של קול נשי שמחובר לגוף ולרגש

ציפור אחת שרה
אבל לא את השיר שלה
צפור אחרת שרה מגרונה
זמרה זמר שונה
הציפור לא הכירה
לא ידעה שזה זמר אחר
[יונה וולך}



סירנות ובתולות ים על פי המיתולוגיה המערבית הן יצורים היברידיים (בד"כ שילוב בין אשה לציפור או לדג). הן בעלות קול מהפנט וידע המשלב עבר, הווה ועתיד, ובכך טמון סוד משיכתן. על פי המיתולוגיה היוונית חיו הסירנות על אי מוקף סלעים וצוקים, שם ישבו ושרו את שיריהן. שירתן הייתה כה יפה ומפתה שמלחים שחלפו במקום ושמעו את זמרתן מרחוק קפצו מספינותיהם אל מותם או כיוונו אותן אל הסלעים ללא בקרה ושם הן התנפצו.

ענת זנגר מתייחסת לטרנספורמציה שעבר המיתוס היווני במהלך הזמן. למשל היה על בתולות הים לוותר על קולן הייחודי כדי לזכות בנסיך שלהן. "אם במיתולוגיה הקלסית הסירנה מגלמת את האיום שבאובדן הזהות של קורבנותיה , הרי שבגלגולה באגדות המאוחרות זהותה של בת הים נמחקת כשהיא מוותרת על המעמד הייחודי שלה בין העולמות והופכת ליצור אנושי . במיתוס היווני הסירנות מפתות את הגברים אל המים, ואילו בגלגולן המודרני, בדמות בת הים הקטנה, האשה היא הפונה אל היבשה ומוכנה להשאיר מאחוריה את הים על כל הידע העמוק שבו ואת קולה". {1}
בגירסה של אנדרסן מ 1846 בוחרת בת הים להקריב את חייה ונמוגה בין קצף הגלים. כמו כל מיתוס, גם הגרסה של אנדרסן לבת הים הקטנה עברה שינויים אפילו מהותיים בגרסאות השונות. אך כמו שיש בכל מיתוס גרעין מקודש ששומר על מהותו ומבטיח את המשך קיומו מדור לדור ומטקסט אחד למישנהו, גם מיתוס בת הים הקטנה מכיל גרעין כזה שמכיל מספר תמות : בת הים ובחיר לבה, תנועה בין עולם מימי ליבשתי, הפרדה בין קול לגוף ובחירה בין זוגיות לבין קול. {1}

כפסיכותרפיסטית קולית, אני פוגשת את המיתוס בגלגוליו השונים אצלי בקליניקה. נשים שמגיעות כדי לפגוש את קולן באופן חדש. כי איבדו משהו. עדיין לא יודעות מה. לעתים מרגישות שהקול חסום, שמתביישות לשיר, שקשה להן לשמוע את קולן בהקלטה, שנמאס להן שנשמעות כמו ילדות, כמו גבר, סתם לא אוהבות מה ששומעות, שרוצות להביע משהו ויוצא מהן קול שרחוק ממה שהתכוונו אליו, שרוצות פיתוח קול אבל קשוב, עם גישה לנפש שלהן. שכל כך רוצות להעז לשיר! ולא כדי להיות מקצועיות ומפורסמות , אלא בשביל איזשהו עונג שהן אפילו לא ממש מכירות, שעדיין לא פגשו, אבל בטוחות שרוצות לא לוותר עליו. הן מגיעות אלי דווקא כי הן חשות שהחוויה הקולית שלהן קשורה לעולם הרגש שלהן. עם התפתחות הטיפול הולכת ונבנית התבהרות לגבי מה שהן מחפשות. לגבי מה שאבד להן.
כי כן! כולנו (או כמעט כולנו) שיחקנו עם קולנו כשהיינו תינוקות ופעוטות. עפנו עם הקול שלנו למעלה ולמטה בלי לפחד. הקול שלנו היה האמצעי בעזרתו סיפרנו שאנחנו רעבות, עייפות, רטובות, שמחות, עצובות, כועסות, מפחדות ועוד מגוון של רגשות ובקשות שביקשנו בעזרת הקול ובאופן מסונכרן : הגוף והבעות הפנים היו אחד עם הקול.

אז מה קרה לנו שחל הניתוק הזה בין הקול והרגש? הקול והגוף? הקול והרוח? זה בדיוק מה שאנחנו מחפשות תוך כדי חיפוש הקול.

מרתק לראות איך חיפוש הקול חושף פערים בתוך הנפש, פערים בין התשוקות והמימוש שלהן במציאות, וחושף ושם זרקור על ויתורים ענקיים שעושה אשה בחייה {כמובן שגם גברים, אבל פה אנחנו בעניין הקול הנשי אצל האשה}. כדי לשמור על יציבות, כדי לספר לעצמה שהכול בסדר, שאם רק תחסוך במילים או תשמיע אותן בקול קטן שלא עושה יותר מדי גלים ואפשר להתעלם ממנו אפילו, היא תישאר במקום, עם הגבר שהיא כבר בחרה, עם העיסוק הלא מספק אבל גם הלא נורא, עם הבוס שמעדיף אותה שקטה ומרצה, מול ההורים, המשפחה...ולעתים כשמתחילה להשתמש בקולה באופן חד וברור, מגלה שהאדמה לא רעדה. ושמותר ואפשרי לה להשמיע את קולה ולהזיז איתו דברים . או שמגלה שהשמעת הקול ערערה את שיווי המשקל שנשמר כל עוד שמרה על עצמה מושתקת. ואז הדילמה של בת הים עולה והיא שואלת את עצמה אם ככה היא רוצה להמשיך לחיות : עם קול שכבול בחבלי תנאים מבחוץ או שהגיעו מבחוץ והופנמו בפנים, קול שנוכחותו חלקית שמבטא בחירה לנוכחות חלקית בעולם. על פי אוגדן - פסיכואנליטיקאי וסופר יהודי ? אמריקאי : " הפקת הקול היא הדרך שבה אנו מציבים את עצמנו כנוכחות חיה כלפי הזולת במרחב הבין אישי". {2}

אפשרויות ההשכלה וההתפתחות המקצועית והאישית פתוחות היום לנשים והן יוצאות למסע הגיבורה יותר מאשר פעם. העולם מדבר היום על העצמה נשית, על תרבות האלה. רות נצר הקדישה ב2019 ספר שלם למסע הגיבורה . ספר זה התווסף לספרייה "המסע אל העצמי" ו"מסע הגיבור" , כשהבינה שחשוב לייחד ספר למסע ההתפתחות הייחודי של האשה. לתת מקום לחקירה עמוקה של כוחות הנפש והאגו הייחודיים לה ולא מעמדה ששמה אותה בהשוואה ובצילו של הגבר. "יחד עם זה עדיין אשמת ההתפתחות הנשית, שהיא אשמת האשה על מאוויי התפתחות התודעה שלה, פועלת כבלם במסע הנשי. האשמה על החטא הקדמון {האכילה מעץ הדעת} היא בעצם אשמה על דחף ההתפתחות שמביא למרד בהורה הגדול, לגירוש מגן העדן ולהתפתחות התודעה. מי שחושש להיות אשם כלפי ההורה ונמנע מהתפתחות כדי לרצות את המסורת השמרנית, נעשה אשם כלפי דחף ההתפתחות של העצמי." {3}

השתיקה, הקול המצומצם איתו מגיעות מטופלות לקליניקה מספרים את סיפור האשמה הזה. ותוך כדי גילוי האופציה האחרת ? היכולת להשמיע קול שאינו מנותק מהגוף ומהרגש, מתקלפות קליפות ומתגלה גם הסיפור האישי והתרבותי שמאחורי הצמצום או אובדן הקול האותנטי : הקול הפנימי והקול הנשמע הלכה למעשה.
איך מתגלה הקול? כשהגוף שהוא הכלי של הקול חוזר להדהד במלואו. כשבית החזה נפתח ומשתתף בהפקת הקול והבטן משוחררת ומהדהדת. לעתים כשמטופלת חווה את קולה מלא יותר ומחובר ליותר חלקים בגוף , היא מבינה כמה היה מצומצם כשהופק רק מהגרון והדהד קצת בחללי הפנים. לעתים לא שמה לב שכשהיא מדברת הפה שלה כמעט סגור. המילים ? התוכן נאמר, אך אין מרחב לקול לתקף את המילים. היא זקוקה לחוויה הזו כדי להכיר בהימנעות שלה מאמירה ברורה שמגובה בקול ברור. אבל נדרשת עדינות כדי שלא תבנה לעצמה קול חזק אך לא אותנטי שמספק באופן אחר שוב איזו דרישה שנחוות מבחוץ. ולכן לעתים נספק לו לקול בסבלנות מעטפת רכה כמה שאפשר כדי שינבע מעצמו בקצב הנכון לו כמו ששיר נולד. או תינוק...

כמו במעבר בין הים ליבשה ובחזרה, כך אנחנו נעות בין שני עולמות : ישנו עולם הצלילים שמחוץ לשפה המדוברת , העולם של קולות וצלילים ראשוניים וקול השירה שנובעת ממקום עמוק שמעבר לכללים ולחוקים. וישנו עולם השפה ש"מדברת על", שמנסה להבין איך הקול בהיבט האקוסטי שלו משקף ומשפיע על הקול הסימבולי. הסיפור של בת הים נותן לי ולמטופלות שלי השראה לפתח את יכולת השמירה על היברידיות - התנועה בין העולמות בלי לאבד את הקול. להעמיק בהכרות ובביטוי של עולמן הפנימי ומהותן הימית- עולם של רגש, תחושות ודימויים. ולתקשר אותו בעולם המציאות, העשייה והמימוש בקול שנע בתנועה חוצה גבולות..

ולשאול : מי אני ומה היום
בצלילים המשתנים בשיר
מי אני היום מה היום
מי אני בשיר
{תלמה אליגון רוז}

1 ] זנגר, ע`.{2014}. בין הים למקווה: קולה של הסירנה בקולנוע הישראלי העכשווי. עיונים בתקומת ישראל ? מגדר בישראל, 521-542.
2 ] ירום, נ` {2010}. סיפורי גוף. בן שמן : מודן.
3 ] נצר, ר`. {2019}. מסע הגיבורה. בן שמן : מודן.





גילה סיני מנחה קבוצות וטיפולים פרטניים בעבודה קולית שמחברת ומעמיקה בקשר בין קול, גוף ונפש 32 שנה. פיתחה את התחום מתוך ניסיונה כמטפלת במוסיקה ותנועה, קלינאית תקשורת וזמרת. לימדה וטיפלה בתכניות הכשרה למטפלים במוסיקה ובשלוותה 22 שנה. בעלת קליניקה פרטית

כל המאמרים של גילה סיני - הקול גלוי:

יש לי ציפור קטנה בלב - תיעוד תהליך התפתחות בקול, ציור ותנועה

יש לי ציפור קטנה בלב - ת

הכתבה מתארת תהליך טיפולי של אישה שעוברת שינוי ביחס שלה לקולה "הציפורי הקטן". התהליך שהיא עוברת משפיע על הדימוי העצמי שלה ומשתקף בציורים ובחוויית הנוכחות.» מאת גילה סיני

יש לי ציפור קטנה בלב - תיעוד תהליך התפתחות בקול, ציור ותנועה

יש לי ציפור קטנה בלב - תיעוד תהליך התפתחות בקול, ציור ותנועה

» מאת גילה סיני

התגלויות קוליות לזהויות מוסתרות

התגלויות קוליות לזהויות

"הקול האנושי אינו זקוק לפיתוח. הוא נמצא בתוכנו כישות שלמה. לא לפיתוח הוא זקוק, אלא ליציאה לחופשי ? ו.ו. סוורדסטרום » מאת גילה סיני

התגלויות קוליות לזהויות מוסתרות

התגלויות קוליות לזהויות מוסתרות

» מאת גילה סיני

שיתוף חברים
עם : גילה סיני
 
דבר.י איתנו
מספר טלפון וכתובת יתגלו עם השלמת הפניה

עוד באותו נושא

פסיכותרפיה - מריה חרמוני