לפרטים

תודה שנרשמת לקבלת דיוור מ-bodyways.
אירועי השבוע, שיעורים ומפגשים חדשים, טיפים, כתבות ומאמרים, הטבות ומבצעים אליך בימי רביעי ישירות לתיבה.

לשינוי הגדרות דיוור עדכנו פרטים כאן »

מה קורה מאחורי הדלת הסגורה?



הכתבה נכתבה בעקבות שאלות וסיפורים שמספרים לי הורים בהדרכות.
שאלות והתלבטויות וכעסים שלעיתים קרובות אינם יכולים למצוא מקום, ונשארים ככעס וכגורם מנתק בטיפול

מה קורה שם מאחורי הדלת הסגורה?
(הכתבה נכתבה בעקבות שאלות וסיפורים שמספרים לי הורים בהדרכות.
שאלות והתלבטויות וכעסים שלעתים קרובות אינם יכולים למצוא מקום, ונשארים ככעס וכגורם מנתק בטיפול)

את רוצה לדעת למה עזבנו את הטיפול הקודם של י. ? שאל אותי ש. אבא של י.
(בן 8 עם הפרעות קשב וריכוז קשות), בפגישת ההכרות שלנו.
- פעם בשבוע נסעתי 40 דקות לפגישה של 50 דקות וחזרתי 60 דקות בגלל התנועה.
ישבתי מחוץ לחדר הטיפול ושמעתי מידי פעם קולות של צחוק והשתוללות.
בכל פעם ששאלתי את י. מה עשית היום הוא אמר: שיחקנו
- מה שיחקתם?
כדורסל, ואני ניצחתי.

את מבינה? אני משחק כל יום שבת כדורסל עם י. שעה וחצי לפחות, בלי פקקים,
הולכים ברגל או נוסעים על האופנים. מדברים, צוחקים, משחקים, לפעמים מתעצבנים אחד על השני.
ואני לא משלם על זה 300 שקל לשבוע. ואת יודעת מה בכלל לא ראיתי שום התקדמות.
א. אמא של י. ישבה על הספה לידו, הקשיבה וכשסיים הוסיפה:
בכל שיחה שלנו עם הפסיכולוגית ניסינו לברר מה הילד עושה שם, על מה הוא מדבר, מה מציק לו. כל פעם היא אמרה לנו שהשיחות ביניהם סודיות והיא תספר לנו רק על הנושאים שי. מדבר עליהם. הרגשתי כאילו יש קואליציה שלה עם י. נגדי ונגד ש.
כאילו ההורות שלנו לא מספיק טובה.ואסור לספר לנו דברים, כי אולי נקלקל. יצאתי כועסת ושהגיע זמן הפגישה איתה הייתי דוחה ודוחה את התאריך כל פעם בתירוץ אחר.

-אתם יודעים, אני חושבת שאתם מנסים לברר איתי כאן כמה נושאים מאוד כואבים לפני שאתם נכנסים שוב למערכת של טיפול. אני חושבת שכך או אחרת כל ההורים נתקלים באותן שאלות, אותם תסכולים וכעסים. אני שמחה שאתם מעיזים להעלות כאן לפני הטיפול את הדברים. את מה שהפריע לכם , ושאם לא תפתרו אותו לא תוכלו להתחייב לטיפול.


בואו ננסה רגע להעביר את מה שאמרתם לשאלות, אני חושבת שאתם שואלים:
מה קורה שם בחדר בין המטפל והילד אחרי שהדלת נסגרת?
מה בין המשחקים, הבובות, התאטרון, הציורים לטיפול?
איך נדע מה הילד מספר שם עלינו כהורים? על האחים?
מה המטפל חושב על התפקוד ההורי שלנו?
איך נזהה אצל הילד התקדמות?
איך אני יכול לסמוך על המטפל שהוא יבחר מה אני צריך לדעת על הילד שלי?
איך אנחנו יכולים לסמוך על המטפל?
איך זה שכשאני עושה את אותם הדברים זה פחות טוב?
ויש עוד הרבה שאלות שלא עלו כאן אבל בוודאי אפשר לתת להם מקום כמו:
מי מחליט מתי הילד זקוק לתמיכה וטיפול ולמה?
איך כל אחד מבני הזוג מרגיש עם ההחלטה ללכת לטיפול?
מה החששות שלנו כזוג בבואנו לשיחות עם המטפל?
מה אנחנו רוצים שהוא ידע או לא ידע על המערכת הזוגית, המשפחתית?
מה ואיך מסבירים ומספרים לילד, לחברים, לסבים וסבתות על הצורך בטיפול?
יש עוד דברים ששכחתי? שאלתי
כן אמרה א.:
איך בוחרים מטפל וכמה זה צריך להעלות?
אוקי אמרתי בואו ננסה לעשות קצת סדר ולענות על כמה מן השאלות, ונתחיל דווקא מהפרטים הטכניים:
מי מחליט מתי הילד זקוק לתמיכה וטיפול?
במונח המקצועי ? מי הגורם המפנה: אתם ההורים,הגננת, ביה"ס, רופא המשפחה, חברים.
מהי סיבת ההפניה?
הטווח רחב אך בדרך כלל נכנסות אליו המילים:
חוסר בשלות, חוסר הסתגלות (בגיל הרך) ובעיות התנהגות, בעיות חברתיות (בגיל ביה"ס)
ואצל המתבגרים נשמע יותר? התנהגות דיכאונית, הרס עצמי, ניתוקים.
נסו לראות מה בקשת המפנה. איזה בקשה נמצאת שם:
האם טיפול רגשי, או אולי אבחון דידקטי או אולי אבחון פסיכו דידאקטי.
נסו לראות אתם בבית מה קורה לילד. האם יש שינויי התנהגות, מצבי רוח או תלונות על מחלות וחולשות.
האם יש עצירה או נסיגה ביכולת לקשר ורבאלי או מגעי. האם יש שינוי בקשרים החברתיים שלו, בפעילות אחר- הצהריים.
התבוננו, אל תתאמצו להוציא מידע מהילד.
לקשיים שהוא ניצב בפניהם לא תמיד יש מילים, לעתים הביטוי הראשוני הוא גופני.
נסו להיות ערניים לשינוי, לחשוב מתי הוא התחיל, כמה זמן הוא נמשך,
ואולי אפילו האם קרה משהו משפחתי או סביבתי אליו הילד מגיב.לידה, פרידה, מוות, מלחמה, פיגוע, ידיעה תקשורתית כלשהיא. לעתים קרובות לא ניתן לחבר סיבה פשוטה.
תגובתנו לחוויות שונה מאוד מתגובותיהם של ילדים.

בעצם,התייחסו לאיסוף הנתונים כמו איסוף מידע לפני שמגיעים לרכישת מכונית
או פגישה עם רופא לקבלת חוות דעת נוספת.
לא תמיד אנחנו יודעים את התשובה, אבל איסוף הנתונים יעזור לאיש המקצוע להתבונן.

ואני אישית מאמינה, שכמו בפיזיקה, לעתים התבוננות בתופעה, גורמת לשינויים....

איך בוחרים מטפל?
אני חושבת שכמו שבוחרים הרבה אנשי מקצוע אחרים, בין אם זה אינסטלאטור או רופא עיניים, גניקולוג או טכנאי מחשבים. שואלים, מבררים, מקבלים המלצות: בגן, בביה"ס, קופ"ח, חברים.
חשוב להתייחס למרחק, שהרי תצטרכו להגיע למטפל פעם או פעמיים בשבוע.
וכן המחיר גם הוא חלק מהבחירה, ישנם מטפלים שעובדים דרך קופות החולים השונות, ישנם מחירי טיפול שונים,
בדקו איך יושפע התקציב שלכם מהוצאה נוספת זו.
התקשרו לקביעת שיחת הכרות עם המטפל, בדקו האם המפגש הזה יעלה לכם כסף?
(בדרך ?כלל כן).
בתוך המפגש הראשוני בררו האם המטפל נותן לכם הדרכה, כל כמה זמן.
האם הוא נותן מקום להתלבטויות ולחששות שלכם?
בררו היכן עובד המטפל עוד, מה הכשרתו, ממש כמו שהייתם בודקים כל איש מקצוע אחר.
קבעו להיפגש עם המטפל תוך 4 פגישות על מנת לראות האם הוא יצר קשר עם הילד, מה להערכתו משך הטיפול ומה תכנית הטיפול שלו.

בצאתכם מהפגישה על תמהרו להחליט, תנו לעצמכם שעת שיחה הגונה,
מה אתם מרגישים, האם יכול להתקיים קשר ביניכם לבין האיש שזה עתה פגשתם?
האם בתחושתכם אתם סומכים עליו? תנו מקום לכל המחשבות שעולות אצל כל אחד מכם.
זאת לא החלטה פשוטה כפי שראינו קודם, זה דומה אולי לזמן בו חיפשתם לראשונה גן או מטפלת.
החלטתם על מטפל/ת אז איך מספרים על זה לילד? מה אומרים לסביבה?
זאת אחת השאלות שכדאי להתייעץ עליה עם הפסיכולוג או המטפל, מה אומרים לילד, איך ומה מספרים לו על האדם איתו נפגשתם, על האדם איתו הוא עומד להיפגש.
יש הורים שמדברים על חוג, יש הורים שמדברים על חבר לשיחות, משהו שתוכל לדבר איתו, שיעזור לך עם הקשיים שלך..
הדיבור עם הילד תלוי כמובן גם בגילו ויכולתו הקוגניטיבית והוורבאלית.
הפסיכולוג או המטפל הרגשי שאיתו נפגשתם יוכל לעזור לכם להתלבט במה ואיך לדבר עם הילד על הצורך בטיפול.
והסביבה?
היא יכולה לחכות, ממש כמו בתחילת הריון,
יש כאלה שמספרים מיד, יש כאלה שמחכים עד סוף הבדיקות הראשונות,
עד תום שלושה חודשים, עד שרואים את הבטן...
זאת כבר באמת החלטה שהיא כולה שלכם, למי תספרו ומתי.

נורית גפני נורית גפני M.A
פסיכותרפיסטית אנליטית.
תרפיסטית בדרמה וסיפור.
מטפלת קוגניטיבית בפוסט-טראומה.
טיפולי גוף-נפש וטיפולים רוחניים.
מרצה על שילוב תחומי הטיפול ועל היכולת של הגוף-נפש שלנו
להחלים ולהתאזן ע"י הדיאלוג בין התחומים

שתפו חברים