| לרקוד
בסינית
מאת ענת לומברוזו
כמה מילים לפתיחה....
חמשת האלמנטים בפילוסופיה הסינית הם כחמישה כוחות יסודיים המושלים
ביקום כולו, כמו בתוכנו אנו, במסגרת גופינו והכרתנו. "הקוסמולוגיה
הסינית רומזת, שתנועת החיים היא כמו כדור מסתחרר על נהר זורם, גיאות
ושפל של רוח ומים, מערבולת המסתובבת בעת שהיא מתכווצת ומתרחבת בקצב,
בעת שאנו נישאים הלאה על-ידי זרמי הטאו" (מתוך "בין שמיים לארץ").
מודל חמשת האלמנטים מחלק את הדינאמיות הזו למערכת יחסים בין חמישה
כוחות יסודיים - אדמה, מתכת, מים, עץ, אש -מעניק את היסוד לתיאור ההתפתחות
של צורות, מערכות ואירועים, ומניח כי כל דבר בבריאה יכול להיות מסווג
במסגרת חמישה גורמים בסיסיים אלו.
נשמע סינית??? זה ילך ויתבהר עם החיבור לתנועה ולריקוד...
העבודה עם מודל חמשת האלמנטים בתנועה לקחה אותי לשני כיוונים הקשורים
זה בזה; האחד, הוא עבודה תנועתית שעוסקת באיכויות תנועה ויכולות גופניות,
הנובעות מתוך הבנה חוויתית של מודל זה החי בתוכנו, איכות כל אחד מהאלמנטים
והיחסים ביניהם. והכיוון השני, הוא מסגרת יצירתית לריקוד אימפרוביזציה.
Wu Xing
בסינית, השם עצמו, של מודל חמשת האלמנטים מצביע על הקשר שלהם עם תנועה;
פירוש המיליםwu xing הוא 5 (wu), תנועות, תהליכים (xing), גם בעברית
המודל ידוע בשם "חמשת המעברים " או "חמשת הפאזות".
וכך אפתח בהכרות ראשונית עם המודל, באיכות וביחס של כל אחד מהאלמנטים
לתנועה ולשינוי;
איכויות תנועה
אדמה – תנועה כבדה, אופקית, שקיעה, הימעכות, התפוררות
מתכת – תנועה חדה, מכוונת, ברורה,מתכנסת
מים – תנועה חלקה, זורמת, המשכית, מתעגלת ומעגלת,
פנימית, מגיעה לכל מקום
עץ – תנועה מתפרצת, מתפרשת, חיצונית, מגיעה לכל מקום
אש – תנועה מעלה, חופשית, מתפשטת, מתלהבת
תנועה היא בהכרח שינוי, ושינוי הוא בהכרח תנועה
אדמה היא היציבות המאפשרת שינוי, תנועה, הסתגלות.
מתכת קובעת גבול לשינוי, שמה גבול לתנועה החיצונית,
ומציעה התכנסות פנימה.
מים הם היכולת להשתנות בקלות ממצב למצב.
עץ הוא הרצון לשינוי, להתחלה, ללידה.
אש מאפשרת שינוי של חומר ורוח.
ריקוד בין חמשת האלמנטים
ריקוד אימפרוביזציה הוא ריקוד שבו חיבור התנועה מתרחש בזמן הווה, ולא
מתוכנן או ידוע מראש. על אף שאין ריקוד מתוכנן שצריך לחזור, לשנן,
לתרגל ולהתאמן על תנועותיו, יש עבודה רבה ואימון רב לעשות כדי לרקוד
ריקוד שכזה. יש לאמן את התודעה, את המודעות, את הרגישות, תוך ריקוד,
ומכאן באופן די ישיר, משתכללות גם היכולות התנועתיות.
הריקוד שלי מתחיל באדמה. בהתבוננות בתנועה. בתנועה הפנימית. בעיניים
עצומות, אני מתבוננת בדפיקות הלב, בהתרגשות, במגע כפות הרגליים ברצפה,
בפחד, ברצון לברוח, ברצון להתחיל. מתבוננת לשם קבלה. לשם הכלה של מה
שיש באותו הרגע. החיבור הזה ל"מציאות הנוכחית כפי שהיא"
מאפשר בסיס להתחיל ממנו.
ומכאן, עדיין בלי תנועה חיצונית, אני יוצרת קשר עם הנשימה, כדי לחדד
את המודעות ל"מה קורה איתי עכשיו?", וממשיכה בבחינת מצב
הגוף שלי, אני רוצה לדעת מה הגבולות שלי; היכן אני מתחילה והיכן נגמרת?
מה היחסים בין האיברים השונים? מה היחסים ביניהם למרחב? כמו מציירת
בעיני רוחי את קווי המתאר שלי, לא רק ויזואלית אלא תחושתית. וזה בבחינת
מתכת.
כשהנוכחות שלי בהירה, כשהגבולות ברורים, מתבהר הרצון של הגוף הזה,
של הריקוד הזה, ומתגלה כרב פנים, כלומר אני חווה אפשרויות רבות של
תנועה, שיכולות להתחיל ממקומות שונים בגוף, למקומות שונים במרחב, באיכויות
שונות של תנועה. ומכאן, מהעומק הזה של הרצון הבסיסי של מים, שניזונים
כראוי מהמתכת, תתחיל התנועה החיצונית.
לידתה של התנועה הפנימית היא תחילתה של תנועת הגוף במרחב, וזו צומחת
ומתפתחת בהדרגה. מתוך הידיעה הבהירה של הרצון, הגוף מחל לעשות את רצונו
בתנועה. כאשר הרצון בהיר, ההחלטה לצאת לתנועה ומימושה קורים בו זמנית,
כלומר כאשר המים מזינים את העץ, הכבד וכיס המרה יכולים לעשות את עבודתם
(אלו הם האיברים הפנימיים המיוחסים לאלמנט העץ בפיזיולוגיה הסינית).
וכך ממשיך לו הריקוד להתהוות מתוך רצונו שלו, כשלעיתים הוא זקוק לעצירות,
לשם כוונון מחודש, חיבור מחודש, לשם התהליך שמתואר לעיל, כלומר, שוב
להתכוון למקום שמקבל ומכיל את הרגע כפי שהוא (אדמה), יודע בבהירות
את הגבולות (מתכת), שמבהירים את הרצון (מים) שצומח לתנועה (עץ).
הבשלת הריקוד קורית כאשר התהליך הזה מתרחש כל העת תוך כדי תנועה ממושכת,
ללא צורך בעצירות שכאלו. ההבשלה היא כאשר התודעה מספיק פתוחה ומשוחררת,
והזרימה בין גוף ותודעה היא חופשית. כמו הלב, ששליטתו הקיסרית היא
מתוך שקט ובהירות, שמאפשרים ידיעה של ההוויה כולה, כלומר מעצם היותו
חלל נקי וריק, הוא מאפשר מעבר חופשי של הכל. הבשלה זו, שיש בה שליטה
מתוך חופש, מביאה שמחה גדולה; היכולות הפיזיות, הזרימה, התקשורת, הקצב
הפנימי של הריקוד – הכל נפתח, משתחרר, חוגג, ועם זאת בהיר, מחובר וקשוב.
הבשלה זו היא בבחינת אש (הלב הוא האיבר המיוחס לאש).
אחת הפעמים שזכיתי לשמחה כזו בריקוד, היתה דווקא בשיעור, זה היה דיאלוג
ביני לבין מתופף, דיאלוג באלתור בתנועה וקצב. זכור לי, שמידת ההתמסרות
לרגע, לצליל, לגוף, לתנועה היתה כמעט מוחלטת, מה שאפשר לי חופש תנועה
וביטוי שלא הכרתי. הרגשתי נתמכת ע"י דפיקות התוף, הרגשתי נישאת
ע"י האוויר. ממש עפתי, אך בשליטה מלאה. זו היתה שמחה גדולה. ודרך
העיניים הסיניות, אני מפרשת שמחה זו כקשר זורם ושוטף בין מים לאש,
ביןzhi ל-shen ; קשר בין הרצון העמוק והבסיסי של הגוף לבין הרצון הגבוה,
ההשראה של התודעה.
לא כל ריקוד זוכה למהלך מאוזן, שמבשיל לריקוד שמח ועם זאת קשוב ובהיר,
אך המסגרת הזו של מיקוד המודעות תומכת בהתכוונות לשם. האיזון הזה אליו
אני חותרת בריקוד, הוא איזון בין ין ליאנג. איזון בין פנים לחוץ. איזון
והזנה בין האיכויות השונות של חמשת האלמנטים.
אני מחפשת קשר, התאמה, זרימה בין מה שמתחולל בפנים לבין מה שבא לידי
ביטוי בריקוד. אני בעצם שואפת ל"אחד" בין תנועה פנימית לחיצונית.
אך בד"כ קיימים מסכים שמפרידים ביניהן.
מסכים של פחד, של שאפתנות, של בלבול, של קנאה. ואלו יוצרים נתק. התגובה
בד"כ באה לידי ביטוי באחד משני אופנים: שיתוק או "ברבור
תנועתי" בלתי פוסק. חוסר או עודף מדומה. לדוגמא: אם אני עולה
לרקוד ומתעורר בי פחד גדול, ואני לא מצליחה להתבונן בו, להכיל אותו
ומשם פשוט (או לא כ"כ פשוט) לרקוד אותו, כלומר האדמה לא מצליחה
לבקר את המים.
המוצא שלי במצב כזה הוא ההתכוונות לחיבור לנשימה, אם אני יכולה, ואף
פשוט יותר, חיבור לגוף ולגבולותיו, כי מהחיבור לגוף צומחת בהירות של
הרצון, ומתוך הרצון התנועה יכולה לצמוח, כלומר הזנה מאוזנת של מתכת
– מים - עץ. אך אם מסך הפחד עבה מידי, ואין לתודעה נגישות למתרחש בגוף,
אז קרוב לוודאי שהאגו ישתלט על העניינים, יפרוץ החוצה בהתלהבות לא
מרוסנת וירקיד אותי באופן שכזה, או שאני אגמגם את הריקוד הזה בצורה
קטועה ותקועה.
פחד לא מאוזן הוליד אגו לא מאוזן; מים בחוסר לא יכולים לבקר כראוי
את האש, וזו יכולה להתפרץ בהתלהבות, שמחה מוגזמת, high (חוסר ין שמוליד
יאנג מדומה). הם גם לא יכולים להזין כראוי את העץ, שנותר ללא אנרגיה
לצמוח, לצאת החוצה, להתבטא בפועל. וכן, עץ חלש, hun חלש לא מאפשר ל-shen,
להשראה, להתבטא בפועל, לכן יש גמגום של האש, כי כוח היצירה של העץ
חלש. כמו-כן, עץ שלא מוזן כראוי ע"י מים נוטה להתפרץ ולהשתלט
על האדמה, וזו לא יכולה לבקר את המים כראוי, והפחד ממשיך לחגוג...
הצגתי כאן יחסים אפשריים בין האלמנטים , ואיני יודעת מי מהם, מתי ובאיזו
מידה אכן מתרחש, אך זה מספק עבורי אפשרויות שונות של הסבר למתרחש אצלי
בעת הריקוד.
נושאים תנועתיים שמעסיקים אותי בריקוד
1. היכולת לעבור ממצב אחד למשנהו בקלות ובזרימה; איך אפשר לעבור בין
ישיבה לעמידה לשכיבה, תוך גלגול רציף של הגוף על הרצפה, איך אפשר לעבור
בין צעד לצעד לקפיצה לסיבוב לעצירה, תוך תנועה חלקה של הגוף במרחב;
המים יודעים לעשות זאת בהיותם זורמים ומגיעים בקלות לכל מקום, ממשיכים
בתנועתם עם כל "סלע" שפוגשים בדרך תוך התאמה והשלמה, וכן
בהיותם קלי מעבר בין מצבי הוויתם (בין מצבי הצבירה).
ומה מאפשר יכולת תנועה שכזו? לדעתי שני דברים עיקריים; האחד, הוא הידיעה
הברורה והרציפה של המתכת בכל רגע ורגע, של גבולות הגוף, של המיקום
והנוכחות במרחב, והשני, הוא שליטה במרכז הכובד תוך כדי תנועה והשתנות,
כלומר היכולת של האדמה למצוא את נקודת האיזון במצבים משתנים. כמובן
שיש צורך בתודעה שקטה וחופשית של האש שתאפשר את אלו. וכך גם במעגלי
היצירה והבקרה; המים זקוקים להזנה של המתכת ולבקרה של האדמה.
2. חיבור למרכז בעת הריקוד; גם כשקצה הגוף נע, יש ידיעה של המרכז לגבי
מה שמתרחש, יש קשר וזרימה מתמדת בין מרכז וקצוות, וכך כל תנועה מגיעה
מהעומק שלה, מהעומק של המים, ממקום ההתחלה של הדברים, מהרצון העמוק
והבסיסי של התנועה (של החיים).
3. חיבור לאדמה המאפשר חופש תנועה; אני מחפשת בסיס יציב, ברור ואיתן,
שיאפשר לתנועה חופשית, רכה, עוצמתית, מתפרצת, מתפרשת, מתכנסת או כל
מה שתחפוץ להיות, לצמוח ממנו, כמו "ווקמה", צמח מים, שהשתרשות
העמוקה שלו מאפשרת לו לנוע באופן חופשי עם תנועת המים בלי להיתלש משורשיו.
מעבר לכך, אם אני מתבוננת על הציר האופקי, בו האדמה במרכז ומשני צידיה,
המתכת מחד, והעץ מאידך, אני מבינה את החשיבות של אדמה מאוזנת או של
חיבור נכון לאדמה, כמבקרת, ובו בעת מאפשרת את מידתה ואופייה של התנועה
הנכונה - תנועה מתכנסת של המתכת או תנועה מתפרצת של העץ.
4. גבולות מעוררים חופש יצירתי; זה אחד הנושאים שהעסיקו אותי בתחילת
הדרך באקדמיה, נושא, שעל פניו נראה, כי טומן בחובו סתירה, שהתבהרה
בשכל, ובהמשך אף בחוויה, ועתה מקבלת עומק נוסף, מתוך התייחסות למודל
הסיני; גבולות, מעצם היותם מגבילים, גם ממקדים, ועוזרים להעמיק במקום
ל"התברבר" על פני השטח, מה שמעורר רעיונות, רצונות, רגשות,
הבנות מהעומק, כאלו שאולי לא היו מתעוררים מעצמם. במודל הסיני ניתן
לראות, שהמתכת, עם בוא הסתיו, שמה גבול לשפע של הקיץ, ומתחילה בהתכנסות
ואיסוף פנימה, כדי להעמיק עוד יותר לתוך המים בחורף.
ומתוך העומק הזה תוכל להתחיל צמיחה מחודשת של העץ באביב. צמיחה של
תנועה, רעיונות, יצירה.
|