הבוטו עוסק ברעיון "הגוף המת" בתוכו ממקם הרקדן רגש היכול לבטא עצמו באופן חופשי. ללא טכניקה זו "הגוף החי" יסיט את הרגש וישליך אותו על ההיגיון שלו עצמו. על הנשמה להנחות את האמן.
אנו עוסקים בחופש של הרקדן באופן הפילוסופי המזרחי. שחרור מכבלי הרצון החופשי, מצרות המחשבה האינדיבידואליות, לרקוד בחופשיות משמעו לוותר על רעיון "האני" לחזור לזיכרון המקורי של הגוף ולגלות שם את הנפש החנוקה בפנים. על מנת להגיע למהות האוניברסלית, עלינו לשבור את הנוקשות ואת התבניות הקבועות שגופינו רכש במהלך השנים. כאשר ישבר שריונינו האמת תבטא עצמה בכל כוחה.

הבוטו מביא את התת מודע לנגד עיני הצופה מאפשר לו לראות אותו להריח ולשמוע אותו באינטראקציה יצירתית. כתוצאה מכך הבוטו יכול להראות מכוער ומלוכלך.
הבוטו אינו דתי ואינו לא דתי, אינו פולחן אישיות ולא פוליטיקה לא שום אידיאולוגיה מכל סוג. מתעקש שוב ושוב :"תנו לנו להגיע לאמת, שום דבר אלא האמת"... "הכרה חופשית דורשת אמת"

(הפיסקה השניה והשלישית נלקחו מעבודה סמינריונית שנעשתה על בוטו ומקור הטקסט הוא הספר:
( Butoh shades of darkness, by Viala masson

איילת פרנקל לומדת יוצרת ומנחה בוטו מזה שש שנים. תלמידתה של מיה דונסקי לבוטו, רות זיו אייל, יורי רן, השתלמה ביפן אצל אבי הבוטו קאזו אונו ובנו יושתו אונו. יזמה וניהלה אומנותית את "מפגש בוטו"-פסטיבל הבוטו הראשון שנערך ביום העצמאות 2003.