גולשים כותבים...
|
כרגע שבתי מהג'אם הראשון בחיי, ובעצם מעוד שיעור גדול על עצמי - על החופש
לסמוך ולהאבד בתוך תנועות של שניים, על גבולות, על זרימה קיצבית ועל זרימה
רוגעת - ג'אם ראשון ובטוח לא אחרון
אלישבע
מחשבות על קונטקט ועל קלאסי
מודרני ומסגרות החיים
רציתי לכתוב משהו לאנשים שגולשים כאן, יושבים
מול המחשב אבל רוצים לנוע... מקלידים את האותיות אבל יש להם קפיצות
בברכיים של אנרגיה מתפרצת לריקוד. כך זה אצלי בגוף כל הזמן. אבל
אני בספריה של האוניברסיטה בה אני לומדת למבחן בסטטיסטיקה, קורס
חובה.. עוד חובה בשרשרת החובות שאני מאמצת לחיי. ואיפה אני משחררת
את המחשבה והזיץ בברכיים שכמה לרקוד? בקונטקט בתנועה החופשית שגורמת
לי להיות הנסיכה בממלכה של עצמי, עפה על ומעל הקרקע מתקשרת עם
אנשים מוכרים רק לאותו רגע בלי מילים. אבל אני אחת כזאת שמאמצת
את החובות , והצריך'ים. אז החלטתי ללכת לסטודיו "רציני"
לריקוד ומחול 3 פעמים בשבוע מלבד הלימודים באוניברסיטה. ושם בסטודיו
הזה מאוד רציניים. ושם יש מראה גדולה והרבה מקצועיות וכמובן הרבה
מקצוענים. רק מה, החשק ההוא שער כל שעות היממה ושוכן בברך שלי,ורוצה
לרקוד ולעוף ולהסתובב בלי להפסיק. הזיץ הזה קופא שם, כי אין לו
את האהבה, הגבולות הפתוחים והחופש כדי לצאת. אבלאומרות לי המחשבות
שליושל המבינים:" אם ארצה להתפתח בתחום הרי צריך לעבור דרך
יסודות הקלאסי והמודרני"? על זה אני כותבת, על זה אני בעצם
שואלת.. אולי יש עוד אנשים שמזדהים ? האם גם במחול צריך לא להרפות
מהצריך'ים או שאלו רק סיפורים ששמעתי ואני מספרת לעצמי לפני השינה.
מרב, שאוהבת לרקוד במקומות נעימים אבל חושבת שצריך לרקוד גם במקומות
אחרים, נראה לי..... |
|
|