חיפוש מהיר
מועדפים שלי
פרופורציה
"פרופורציה" זה לא רק מכון שמווסת את גידולי השיער הלא רצוי או מזריק בוטוקס פה ושם זה קודם כל היחס בין המצוי לרצוי...
לעיתים אני פוגשת את האנרגיה הזאת של "מעט מדי על הרבה" או את אחותה שהיא "הרבה מדי על מעט" .אני מודעת לכך שאת המשפטים האלה אפשר לקחת להמון מקומות בחיים אבל היום אולי לרגע אשתקע ביחס של המשפטים האלה אל התפתחות האגו והתודעה - רק בקטנה :)
נזכרתי היום שכשהייתי סטודנטית צעירה לאומנות הערצתי הייתה נתונה לכל אותם גאונים שידעו למשוך קו אחד בנונשלנטיות מעצבנת אך מדוייקת ופיוטית, ואני רחמנא לצלן הייתי מחרבת אינסוף דפים, קילוגרמים של צבעים שעות של הזעת יתר ו....ת ס כ ו ל שכל מי שעבר לידי די חטף- לא מצאתי את נפשי תקופה די ממושכת. ו
אז יום אחד שבאמת כבר הרמתי ידיים ברחמנות עצמית מרשימה ישבתי לשתות קפה בקפיטריה של האוניברסיטה וידיי השמאליות רעדו והקפה שהיה לי ביד טפטף על המפית הלבנה שהייתה על השולחן....
הסתכלתי על הכתמים האלה כאילו הם הבשורה מהר סיני לפחות, הרגשתי שזו צומת חשובה בחיי שיש לי שתי אפשרויות: האחת להתייחס לכתמים האלה כשלומיאליות נזלנית, והשנייה להכיר בעובדה שבין הכתמים מסתתרת מסיכה- הצומת הזאת שינתה את חיי, הבנתי שאני זקוקה למשהו שיקרה לפני שאני קוראת ומרחפת עם קוים פיוטיים- באותו יום חיפשתי בקדחתנות כלי כתיבה והדבר הראשון שהיה בהישג ידי היה עיפרון עיניים שחור שאיתו עקבתי אחרי קווי המסכה שהיו שם, ומשם הפלגתי עם המסכה הזאת לעוד ועוד יצירות במשך סמסטר שלם.
בסוף אותו סמסטר נערכה תערוכת הערכה שהמורים עברו ונתנו משובים לכל תלמיד שהציג את רצף העבודות שבחר לאותו סמסטר- אני בחרתי את "סדרת הקפה" וברוח הפיוט המנופחת דאז קראתי לסדרה "הסודות של הפולים השחורים"....
כשהגיע תורי לקבל הערכה הייתי כבר כל כך תשושה שלא היה לי ברור מה המציאות ומה ההזיה שבה אני נמצאת; שמעתי אותם אומרים: "גאוני", מורכב, פרטיטורה של טקסטורות, בלתי הפיך, משמעותי ומרגש....היה לי ברור שהם לא מדברים עלי....זו טעות...
אבל זהו שכן, כל הסופרלטיבים האלה היו רק בזכות אותה צומת שהסכמתי למקריות להוביל אותי אל מתן משמעות למצוי ולא חיפוש בלתי נלאה אחר הרצוי , הלא קיים, הרחוק והבלתי מושג.
מאז ועד היום אני לומדת ומלמדת שלשלומאליות נזלנית יכולה להיות משמעות אם נסכים ללכת איתה ואחריה, אם נסכים לא לייתר אותה, להשוות אותה או לחנך אותה יש לנו סיכוי טוב שבעזרתה נלמד ונמנף את היכולות האצורות שבתוכנו.
האוצרות שלנו יודעים, הם יודעים איך לווסת צמיחה פראית מואצת ומוגזמת, הם יודעים איפה ראוי שנשמור קווי הגיל והניסיון ולא נמתח וננפח, הם יודעים להוביל אותנו למפיות האלה שיכולות להפוך ליצירות פואטיות שפוגשות את האחר בגודל הטבעי שלו., מתוך כך שאנחנו בדיוק בגודל הטבעי שאנחנו...וזה כל כך מניח את הדעת, מרגש, ונוגע זה כל כך מרגיש חיים מלאים. אז בבקשה לאט לאט לכם,
המרכז הישראלי להנחיה אינטגרטיבית בקבוצות בשיתוף עם וינגייט פותח שעריו ללימודים במסלול האינטגרטיבי להכשרת מנחי קבוצות, לפרטים נוספים צרו קשר...
נזכרתי היום שכשהייתי סטודנטית צעירה לאומנות הערצתי הייתה נתונה לכל אותם גאונים שידעו למשוך קו אחד בנונשלנטיות מעצבנת אך מדוייקת ופיוטית, ואני רחמנא לצלן הייתי מחרבת אינסוף דפים, קילוגרמים של צבעים שעות של הזעת יתר ו....ת ס כ ו ל שכל מי שעבר לידי די חטף- לא מצאתי את נפשי תקופה די ממושכת. ו
אז יום אחד שבאמת כבר הרמתי ידיים ברחמנות עצמית מרשימה ישבתי לשתות קפה בקפיטריה של האוניברסיטה וידיי השמאליות רעדו והקפה שהיה לי ביד טפטף על המפית הלבנה שהייתה על השולחן....
הסתכלתי על הכתמים האלה כאילו הם הבשורה מהר סיני לפחות, הרגשתי שזו צומת חשובה בחיי שיש לי שתי אפשרויות: האחת להתייחס לכתמים האלה כשלומיאליות נזלנית, והשנייה להכיר בעובדה שבין הכתמים מסתתרת מסיכה- הצומת הזאת שינתה את חיי, הבנתי שאני זקוקה למשהו שיקרה לפני שאני קוראת ומרחפת עם קוים פיוטיים- באותו יום חיפשתי בקדחתנות כלי כתיבה והדבר הראשון שהיה בהישג ידי היה עיפרון עיניים שחור שאיתו עקבתי אחרי קווי המסכה שהיו שם, ומשם הפלגתי עם המסכה הזאת לעוד ועוד יצירות במשך סמסטר שלם.
בסוף אותו סמסטר נערכה תערוכת הערכה שהמורים עברו ונתנו משובים לכל תלמיד שהציג את רצף העבודות שבחר לאותו סמסטר- אני בחרתי את "סדרת הקפה" וברוח הפיוט המנופחת דאז קראתי לסדרה "הסודות של הפולים השחורים"....
כשהגיע תורי לקבל הערכה הייתי כבר כל כך תשושה שלא היה לי ברור מה המציאות ומה ההזיה שבה אני נמצאת; שמעתי אותם אומרים: "גאוני", מורכב, פרטיטורה של טקסטורות, בלתי הפיך, משמעותי ומרגש....היה לי ברור שהם לא מדברים עלי....זו טעות...
אבל זהו שכן, כל הסופרלטיבים האלה היו רק בזכות אותה צומת שהסכמתי למקריות להוביל אותי אל מתן משמעות למצוי ולא חיפוש בלתי נלאה אחר הרצוי , הלא קיים, הרחוק והבלתי מושג.
מאז ועד היום אני לומדת ומלמדת שלשלומאליות נזלנית יכולה להיות משמעות אם נסכים ללכת איתה ואחריה, אם נסכים לא לייתר אותה, להשוות אותה או לחנך אותה יש לנו סיכוי טוב שבעזרתה נלמד ונמנף את היכולות האצורות שבתוכנו.
האוצרות שלנו יודעים, הם יודעים איך לווסת צמיחה פראית מואצת ומוגזמת, הם יודעים איפה ראוי שנשמור קווי הגיל והניסיון ולא נמתח וננפח, הם יודעים להוביל אותנו למפיות האלה שיכולות להפוך ליצירות פואטיות שפוגשות את האחר בגודל הטבעי שלו., מתוך כך שאנחנו בדיוק בגודל הטבעי שאנחנו...וזה כל כך מניח את הדעת, מרגש, ונוגע זה כל כך מרגיש חיים מלאים. אז בבקשה לאט לאט לכם,
המרכז הישראלי להנחיה אינטגרטיבית בקבוצות בשיתוף עם וינגייט פותח שעריו ללימודים במסלול האינטגרטיבי להכשרת מנחי קבוצות, לפרטים נוספים צרו קשר...
שלח.י מסר
פניה במייל
בפייסבוק
קבוצת וואטסאפ
מה ניתן לפרסם?