אבודים בדימיון
אני לא הולך לדבר על פחד שפוי ובריא שמתעורר בנו ברגעי סכנה. אלו רק אחוז אחד מרגעי הפחד שלנו. רוב רובם של הרגעים בהם חשנו בפחד, לא היה למעשה דבר לפחד ממנו - לא נחשים ארסיים, לא נמרים חשופי שיניים, לא שדים ולא מפלצות, לא סכנת חיים ולא רשע. מרבית הפחדים שלנו פשוט אינם מפני מה שעומד בפנינו בהווה.
בבסיס של 99% מרגעי הפחד שלנו הם מפני מה שהולך לקרות ברגע הבא, מפני מה שטרם התרחש. כלומר הפחד שלנו הוא מפני משהו לא ממשי, ואם הוא מהלא ממשי אז הוא מהדמיוני, ממה שלא קורה עכשיו בהווה, בין אם זה דמיון של מה שהיה או בין אם זה דמיון של מה שיהיה. אם אתה פוחד מהדמיונות שלך אז זה סוג של אי-שפיות, שיגעון. במילים אחרות - התודעה שלנו שוגה בדמיונות, נלכדת באשליות, ואנחנו סובלים מזה. אנחנו סובלים ממה שקרה אתמול או ממה שאולי יתרחש מחר.
מאה אחוז מהסבל שלנו הוא מהלא ממשי, וזה פשוט כי אין לנו שורש בהווה. אם יש לך שורש בהווה אז כמעט ולא תדע פחד (אלא אם מה שעומד בפניך מפחיד, וזה האחוז האחד השפוי של רגעי הפחד שלנו). אתה אבוד בדמיון שלך וזה מקור כל פחד - מצא את המרכז שלך וכל הפחד שלך יתפוגג.
המאמר הופיע במקור כאן









