דרך הלב
קל לענות על שאלה זו בדרך השלילה - זה ההפך ממוסר שכלתני.
המוסר אמנם נותן ערך למידות טובות. אבל אין ערך למידות טובות אם הן לא באות מהלב.
אם בנאדם מתנהג "טוב" ונמנע מ"רע" כי זה נכון מוסרית בתרבות שלו, אז יש בו משהו מן ההדחקה. כלומר הוא מדחיק את הרע, ושופט את רע, הוא נאבק בתכונות הרעות שבו ומתאמץ להיות טוב. אדם שכזה בוודאי מייחל להוקרה על ה"טוב" שלו - הוקרה על ידי אנשים אחרים או על ידי גן עדן כלשהו. הוא יהיה אמנם ישר, אך יגנה את חוסר היושר בעצמו ובאחרים.
במידה מסוימת הדתות מבוססות על מוסר, ונתנו הנחיות מצפון כלליות וחשובות. מצפון הוא כמו מצפן שמורה את הצפון. מצפון באנגלית הוא concience והוא דומה למילה מודעות conciessness רק שזו משמעותה הפוכה - פירושה שאתה ער בהווה, חי בתשומת לב (תשומת לב = לשים את הלב) ואז כל פעולה שלך תשקף את החיים ותהיה בהרמוניה איתם. מי שפועל בתשומת לב לא זקוק למאמץ להיות טוב, הוא כבר טוב. מי שפועל מתוך הקשבה ללב לא זקוק למצפן באפלה כי תהיה לו תחושת כיוון מתוך הקשבה לחכמת ליבו. הוא לא זקוק לכללי "עשה" או "אל תעשה" שכלתניים. הפעולה שלו לא נעשית כדי לקבל גמול ואינה נעשית מתוך הדחקת ה"רע". זו אבחנה דקה ועמוקה. אלו שתי דרכים שונות בתכלית - האחת חיה בדרך השכל והשנייה בדרך הלב. הבחירה בידך.
המאמר הופיע במקור כאן









