נס רצפת האגן



לרצפת האגן יש את כל הכישורים ואת כל היכולות להיות נמל הבית שלנו. הוא מעוגן אל כל הבסיסים האפשריים, הוא מספק כוח וחיות. כמו כל מבנה גם הוא זקוק לעבודת תחזוקה. הסיפור שמובא כאן - ממש מרגש.

לאימון רצפת האגן יכולת ליצור שיקום מבעיות הקשורות באיבוד שיווי משקל ושליטה על מערכות שרירים שונות בגוף. זאת חזיתי במו עיני כשלימדתי קבוצת חולי פרקינסון. איש אחד לימד אותי יותר משעות לימוד ארוכות ותרגול שאני עשיתי על גופי.

לנגד עיני התרחש ממש נס, בעודי מלמדת קבוצת חולי פרקינסון לפני כשנתיים.
והרי הסיפור:
כמורה לפלדנקרייז אני מתגייסת ללמד גם קבוצות טיפוליות שעבורן היום בו השעורים מתקיימים הוא יום חג. כזו היא קבוצת חולי פרקינסון שמתעמלת אצלי זו השנה השישית.
בקבוצה היה אדם אחד, נקרא לו א., שהיה בצעירותו מרצה בחסד. כשהחל להתעמל הוא כבר היה במצב מאד מתקדם של המחלה, כלומר הוא ממש לא עמד בעצמו על רגליו, ובטח שלא הלך בעצמו, התנהל בחוסר שליטה על שיווי משקלו, ועל הרוק שבפיו: תופעות המלמדות על רגרסיה בשליטה על שריריו ובטח על שרירי רצפת האגן.
השיעור באותו היום התנהל בישיבה על כסאות והתמקד בנושא רצפת האגן. כל השיעור דברנו, ועבדנו עם רצפת האגן, בתנועות הכי התחליות שיש: התנועה של ההזדקפות כנגד ההתכדרות, הבלטת הזנב לאחור לעומת הכנסתו אל בין הרגלים, מציאת היכולת להפריד בין תנועהת רצפת אגן והזנב.
כתמיד, לקראת סיום השיעור, ביקשתי מהתלמידים לשבת זקופים וללא השענות אל גב הכסא והם אכן הצליחו וגם הרגישו מאד בנוח.
עבורם אילו היו רגעי נחת של שיקום הביטחון העצמי והשליטה על גופם.
ואז כמו בכל שעור, ביקשתי מהאנשים לקום.
ו-א` קם, בלי לחשוב פעמיים, פשוט קם. ונעמד. ונשאר עומד.
דקות ארוכות האיש עמד ללא תמיכה או עזרה, מופתע מיכולתו להמשיך ולהחזיק את עצמו בעמידה.
ואז הוא אמר, דיבר , משהו שהוא לא עשה בכלל כי הוא פחד לרייר, הוא אמר לי: "אני מתכוון ללכת לבד". והוא הצליח ללכת לבד מהחלון שפונה אל הגינה ועד מרכז החדר שם נפגש עם הפיליפינית המלווה שלו.
כל הקבוצה נעמדה סביבו והריעה לו על הצלחתו. אנחנו כולנו היינו כל כך מופתעים ושמחים מהאופן שבו א` נעמד ולא כשל ולא מעד ולא נתקל ולא רייר.
סיפור זה מהווה עבורי עד היום נושא ממנו אני שואבת כוח להמשיך ולהטיף לחיזוק רצפת האגן.

המאמר פורסם גם כאן »