שבעת מיני הפחדים/אומצים דרך ריו אביירטו
הפחד-האומץ מהלא נודע
הפחד-האומץ מהלא נודע
הפחד-האומץ מזרימה-ספונטאניות
הפחד-האומץ משינוי
הפחד-האומץ להיתקע
הפחד-האומץ מאינטראקציה
הפחד-האומץ לאהוב
הפחד-האומץ מהאמת
אני יצור שמפחד. מה לעשות, זאת האמת; חלק ממנה. גם יצור רגיש וגם בעל אומץ. אבל בדרך כלל, קודם עולה ומגיע הפחד. על שבעת מיני הפחד והדרך דרכם.
הפחד-האומץ מהלא נודע
אנחנו מפחדים מכל דבר שאינו ידוע. זהו הגיון פשוט והישרדותי שרחשנו איפה בדרך. הוא שומר עלינו שנשאר באזורים המוכרים לנו. כוח אחר: כוח הרצון להתפתחות ולצמיחה או הכמיהה להיות בשלמות, מושך אותנו לכיוון השני.
מדוע אי הידיעה או הלא נודע טובים לנו? אי הידיעה מעמידה אותנו במקום שמאפשר לאמת שאיננו מכירים לצוף. האזור המודע והמוכר לנו משמש אחוז קטן מאד ממה שאנחנו קוראים לו אנחנו; ואנחנו נאבקים מאד קשה כדי לחשוף עוד אחוז או חצי אחוז מהאזורים האחרים, המלמדים אותנו עלינו, על עצמנו שמתחת להגנות שלנו.
אנחנו חוקרים חלומות או הולכים לטפול פסיכולוגי מתמשך, לפעמים קוראים סדרות שלמות של ספרי ידע, פילוסופיה, מדע ורוח כדי לרכוש כלים, כדי למצוא איך למצוא.אנחנו מחפשים לתפוס הבנה כזו אחרת בשתי ידיים שתהיה מספיק בטוחה כדי להגיד מצאנו. ואנחנו מוכנים לחטוף אותה בשתי ידיים כמעט בכל דרך אפשרית.
אחד הכלים הטובים ביותר שאני (בתור אחת משחקניות ההגנה העצמית החזקות ביותר במגרש) מצאתי, הוא הלא נודע. הלא נודע הפחיד אותי תמיד.כשנסעתי לארץ לא ידועה, לבד ללא תכנון ברור ולטווח זמן בלתי ידוע – חוויתי לראשונה את כוחו האדיר של הלא נודע לאפשר לי להרגיש בפשטות מה עובר עלי, מה אני חשה ומרגישה. ולהקיש מכך בהתחלה עלי, אחר כך על החיים.
מאז הכלי הזה הלך ונכנס לתוך חיי.
בצורה פשוטה ולא מסובכת למדתי לאחר שבחרתי במשהו, לשים את מבטחי בו – בעצמי, במורה או בחוויה שבחרתי ולהיות בה.היום, אחרי מצבור חוויות כאלה, אני נהנית מן האופציה לא לדעת הכול, תמיד ובכל רגע ולהניח לעצמי ולהניח את עצמי בתוך אי הידיעה למשך כמה ימים.
הפחד מאי הידיעה ככל שמתרגלים אותו יותר יכול לקבל יותר ויותר צורה של התרגשות שמלווה דווקא בתחושת בטחון ואומץ. התרגשות שלפני משהו שחייב להרגיש מאד חי ובהרבה מקרים הוא דרך טובה להרגיש את התחושות שלי ואותי בבירור.
הפחד-אומץ מזרימה
בלשון של פעם ספונטא







