חיפוש מהיר
מועדפים שלי
להתחבר לגוף ולנפש
הפרדוקס של הדור שלנו מכה שוב. עם כל היישומים והפלטפורמות בכל מקום היינו צריכים לחשוב שזה כמעט בלתי אפשרי ללכת לאיבוד בימינו.
אך נראה שבנינו קירות בלתי-נראים שעדיין בלתי מנוצחים וזה הופך את זה ליותר ויותר קשה להבנה. בנינו מבצרים וחומות סביב ובין יחסים ועכשיו אנחנו נאבקים למצוא את דרכנו במבוך של הסחות הדעת.
זה לא רק חוסר האיזון בין העבודה לחיים שמחרב לנו את האושר. אנחנו לא רק צריכים לאזן את זמננו עם תנועה, ספורט, משחקים, חופשות, עבודה, משפחה וכו? אלא שאנחנו גם צריכים להכיר את החוסר הזה בחיבור לעצמנו.
אז איך אנחנו מגשרים על הפער הזה?
1. שינוי בסדרי-עדיפויות
רק בגלל שלימדו אותנו מגיל צעיר שקריירה ומקצוע זה מה שהכי חשוב וזה מה שמתאר בני אדם בחברה, לא אומר שככה זה אכן צריך להיות.
ככל שמתבגרים בחיים, אנחנו יותר ויותר מגלים בעצמינו דברים חדשים ורוצים יותר לשנות את סדר החשיבות בהיבטים שונים של החיים.
ודאו כי אתם כנים עם עצמכם ולא פועלים מתוך המקום של לרצות אחרים. הרווחה שלכם היא זו שחשובה.
2. אל תיקחו את עצמכם כמובן מאליו
אם יש לכם מטרות ודברים שתכננתם וחשוב לכם לבצע כמו ללכת לחדר הכושר אחרי העבודה, לחסוך סכום כסף מסוים בחודש וכו? הקפידו לשמור על התוכניות ואל תוותרו לעצמכם.
העריכו את עצמכם למרות הכל גם אם לפעמים ויתרתם לעצמכם.
זו פחות המטרה או הפעילות שאותה רוצים לשמר, אלא יותר לחזק את המשמעת של להזכיר לעצמנו שהאינטרבים שלנו הם גם בעלי ערך.
רק בגלל שאנחנו יכולים לבטל או לדחות את הפעילות שהתחייבנו לבצע לא אומר שאנחנו צריכים.
3. הקשיבו לגופכם
אל תקחו כמובן מאליו את הדרך שבה הגוף שלכם מגיב לדברים מסוימים במיוחד עם לחץ.
לדוגמה, יש לנו אירוע או מסיבה שתכננו ללכת אליה אבל פתאום הגוף שלנו אומר לנו שהוא עייף. הקשיבו לו. הוא יודע הכי טוב.
לפעמים אנו נוטים לדחוף את עצמנו יותר מדי כי אנחנו לא רוצים לחזור אחורה על המילה שלנו כשאנשים אחרים מעורבים. בעוד שזה אצילי, זה גם מיותר לשדל את הגוף שלנו לעבור את זה רק בגלל אנשים אחרים.
כנ"ל לגבי פעולות שאנחנו יודעים שמשהו רע עלול לקרות, אך אנחנו עושים אותם בכל זאת. כמו נהיגה. אף אחד לא יכול להבטיח לנו שלא נעשה תאונה. אך בכל זאת אנחנו עושים זאת. יש לנו אינסטינקטים וגופנו יכול להיות ברומטר טוב סכנה.
זה לא רק חוסר האיזון בין העבודה לחיים שמחרב לנו את האושר. אנחנו לא רק צריכים לאזן את זמננו עם תנועה, ספורט, משחקים, חופשות, עבודה, משפחה וכו? אלא שאנחנו גם צריכים להכיר את החוסר הזה בחיבור לעצמנו.
אז איך אנחנו מגשרים על הפער הזה?
1. שינוי בסדרי-עדיפויות
רק בגלל שלימדו אותנו מגיל צעיר שקריירה ומקצוע זה מה שהכי חשוב וזה מה שמתאר בני אדם בחברה, לא אומר שככה זה אכן צריך להיות.
ככל שמתבגרים בחיים, אנחנו יותר ויותר מגלים בעצמינו דברים חדשים ורוצים יותר לשנות את סדר החשיבות בהיבטים שונים של החיים.
ודאו כי אתם כנים עם עצמכם ולא פועלים מתוך המקום של לרצות אחרים. הרווחה שלכם היא זו שחשובה.
2. אל תיקחו את עצמכם כמובן מאליו
אם יש לכם מטרות ודברים שתכננתם וחשוב לכם לבצע כמו ללכת לחדר הכושר אחרי העבודה, לחסוך סכום כסף מסוים בחודש וכו? הקפידו לשמור על התוכניות ואל תוותרו לעצמכם.
העריכו את עצמכם למרות הכל גם אם לפעמים ויתרתם לעצמכם.
זו פחות המטרה או הפעילות שאותה רוצים לשמר, אלא יותר לחזק את המשמעת של להזכיר לעצמנו שהאינטרבים שלנו הם גם בעלי ערך.
רק בגלל שאנחנו יכולים לבטל או לדחות את הפעילות שהתחייבנו לבצע לא אומר שאנחנו צריכים.
3. הקשיבו לגופכם
אל תקחו כמובן מאליו את הדרך שבה הגוף שלכם מגיב לדברים מסוימים במיוחד עם לחץ.
לדוגמה, יש לנו אירוע או מסיבה שתכננו ללכת אליה אבל פתאום הגוף שלנו אומר לנו שהוא עייף. הקשיבו לו. הוא יודע הכי טוב.
לפעמים אנו נוטים לדחוף את עצמנו יותר מדי כי אנחנו לא רוצים לחזור אחורה על המילה שלנו כשאנשים אחרים מעורבים. בעוד שזה אצילי, זה גם מיותר לשדל את הגוף שלנו לעבור את זה רק בגלל אנשים אחרים.
כנ"ל לגבי פעולות שאנחנו יודעים שמשהו רע עלול לקרות, אך אנחנו עושים אותם בכל זאת. כמו נהיגה. אף אחד לא יכול להבטיח לנו שלא נעשה תאונה. אך בכל זאת אנחנו עושים זאת. יש לנו אינסטינקטים וגופנו יכול להיות ברומטר טוב סכנה.
שלח.י מסר
פניה במייל
בפייסבוק
קבוצת וואטסאפ
מה ניתן לפרסם?