חיפוש מהיר
מועדפים שלי
דרך איזה לב
כשמדברים על "דרך הלב" לאיזה לב אנחנו מתכוונים?
כל כך הרבה פעמים כל אחד מאתנו משתמש במילה "לב",
כדי לתאר הרבה דברים חוץ מאשר את השאיבה הפועמת שמפעימה את החיים לכל הגוף...
לאיזה לב אנחנו מתכוונים כשאנחנו לדוגמא אומרים משהו מהלב? איפה הלב הזה נמצא כשאנחנו מציעים למישהו להתחבר למשהו "דרך הלב"?
מה אנחנו יודעים על הלב הפואטי הזה?
האם הוא אספקט של הנשמה?
או אולי מושבו של האינטלקט כמו שחשבו במצריים העתיקה, מתנת-פעימתו של אל השמש?
ואולי הוא בכלל הלמות התופים שקדמו לצליבתו של ישו??
או, המזרקה שממנה זורמות הרגשות אל העיניים והאוזניים?
ואולי בכלל הוא העד השנון שעליו נרשמות כל התופעות והרישומים שלא הצלחנו להכיל בעירות?
ויתכן שתגידו שזה גם, גם, גם וגם... אבל רגע, בכל זאת ?
הבודהא אמר שהלב הוא הגן שלנו, הוא האיבר שדרכו אנחנו מתייחסים לדברים המשתנים בחיינו, הוא סוג של עולם שאנחנו יוצרים ויכולים לבחור מה לזרוע בו-ומה שנזרע בו הוא זה שיצור את עתידנו...האומנם?
האם בלב הזה-בגן הזה- אפשר לראות את האופן שבו אנחנו נהיים אנחנו במילואינו? ומה עם כל הדברים האלה שקיימים בתוכינו שלנו שלא אנחנו יצרנו אותם אלא נוצרו בעצמם ויש להם חיים משל עצמם? לאיזה חדר בלב הם שייכים?
איך מוצאים את התשובה לשאלה הזאת: מה זה הלב הזה עבורי?
אני לדוגמא פוגשת את חיות הלב שלי כאשר אני במפגש עם הדימויים והחזיונות, עם הדמויות מהעולם האחר שבתוכי.
המפגש הזה מלמד אותי דברים שלא יכולתי ללמוד אותם אחרת,
הוא מלמד אותי הרבה אורח רוח לאי-ידיעה אך מעבר לכל לא משנה עד כמה התנסויותיי תהיינה שקועות אל בין המעמקים או הגבהים תמיד אני יודעת שכולן מכוונות בסופו של דבר לחיי הממשיים ולגילומן הארצי ?הלב שלי הוא זה שזוכר מהיכן הן הגיעו ההתנסויות האלה והזיכרון הזה הוא הוא שמגיע לידי ביטוי ברכות-ההוויה, ביחסים ובעשייה בתוך העולם המציאותי.
יונג כתב בזיכרונותיו על מדריך-רוח כזה שמזכיר לו את ליבו שלו: "פילמון ודמויות אחרות מעולם הפנטזיה שלי הביאו אל מודעותי את קיומם של דברים בנפש שלא אני יצרתים, אלא נוצרו ויש להם חיים משלהם.
פילמון ייצג כוח שלא היה אני עצמי. בדמיונותיי קיימתי איתו שיחות, והוא אמר דברים שמעולם לא חשבתי עליהם בהכרתי.
ידעתי אל הנכון שהוא דיבר ולא אני. הוא אמר שאני מתייחס למחשבות כאילו הגיתי אותן בעצמי, אך לדעתו מחשבות הן כמו חיות ביער, או כמו אנשים בחדר, או כמו ציפורים באוויר,
והוסיף: לו ראית אנשים בחדר, לא היית חושב שהם פרי מעשייך, או שאתה אחראי להם"....
בדברים האלה נעוצה התשתית של התרגול היונגיאני אותה יונג פיתח תוך כדי שתיאר באדיקות את החזיונות שלו ואת התהליך שעשה כדי לפגוש אותם ובשלב מאוחר יותר אף הסביר את הייצוגים הפסיכולוגים שיש לכל דימוי שפגש.
העבודה הזאת שעשה היתה הבסיס להיווצרותה של התאוריה והמעשה האנליטי. גם אחרי שביסס את עבודתו האנליטית המשיך להיעזר בהדרכתם של ייצוגי ההכרה העילאית שלימים הפכו למדריכים מהם שאב כוחות ידע והשראה.
לא מעט פעמים תהיתי איך אפשר להסביר את היזכרות הלב הזו, או את הרצון העז לגלוש אל בין גליה למרות היותה חמקמקה כמו העננים שלעיתים משאירים אחריהם שובל של געגוע לעומקים ולגבהים?אז אולי דרך הלב זוהי הדרך של גילוי הקוטב האחר של העולם?
המרכז הישראלי להנחיה אינטגרטיבית בקבוצות בשיתוף עם וינגייט פותח שעריו ללימודים במסלול האינטגרטיבי להכשרת מנחי קבוצות, לפרטים נוספים צרו קשר...
כדי לתאר הרבה דברים חוץ מאשר את השאיבה הפועמת שמפעימה את החיים לכל הגוף...
לאיזה לב אנחנו מתכוונים כשאנחנו לדוגמא אומרים משהו מהלב? איפה הלב הזה נמצא כשאנחנו מציעים למישהו להתחבר למשהו "דרך הלב"?
מה אנחנו יודעים על הלב הפואטי הזה?
האם הוא אספקט של הנשמה?
או אולי מושבו של האינטלקט כמו שחשבו במצריים העתיקה, מתנת-פעימתו של אל השמש?
ואולי הוא בכלל הלמות התופים שקדמו לצליבתו של ישו??
או, המזרקה שממנה זורמות הרגשות אל העיניים והאוזניים?
ואולי בכלל הוא העד השנון שעליו נרשמות כל התופעות והרישומים שלא הצלחנו להכיל בעירות?
ויתכן שתגידו שזה גם, גם, גם וגם... אבל רגע, בכל זאת ?
הבודהא אמר שהלב הוא הגן שלנו, הוא האיבר שדרכו אנחנו מתייחסים לדברים המשתנים בחיינו, הוא סוג של עולם שאנחנו יוצרים ויכולים לבחור מה לזרוע בו-ומה שנזרע בו הוא זה שיצור את עתידנו...האומנם?
האם בלב הזה-בגן הזה- אפשר לראות את האופן שבו אנחנו נהיים אנחנו במילואינו? ומה עם כל הדברים האלה שקיימים בתוכינו שלנו שלא אנחנו יצרנו אותם אלא נוצרו בעצמם ויש להם חיים משל עצמם? לאיזה חדר בלב הם שייכים?
איך מוצאים את התשובה לשאלה הזאת: מה זה הלב הזה עבורי?
אני לדוגמא פוגשת את חיות הלב שלי כאשר אני במפגש עם הדימויים והחזיונות, עם הדמויות מהעולם האחר שבתוכי.
המפגש הזה מלמד אותי דברים שלא יכולתי ללמוד אותם אחרת,
הוא מלמד אותי הרבה אורח רוח לאי-ידיעה אך מעבר לכל לא משנה עד כמה התנסויותיי תהיינה שקועות אל בין המעמקים או הגבהים תמיד אני יודעת שכולן מכוונות בסופו של דבר לחיי הממשיים ולגילומן הארצי ?הלב שלי הוא זה שזוכר מהיכן הן הגיעו ההתנסויות האלה והזיכרון הזה הוא הוא שמגיע לידי ביטוי ברכות-ההוויה, ביחסים ובעשייה בתוך העולם המציאותי.
יונג כתב בזיכרונותיו על מדריך-רוח כזה שמזכיר לו את ליבו שלו: "פילמון ודמויות אחרות מעולם הפנטזיה שלי הביאו אל מודעותי את קיומם של דברים בנפש שלא אני יצרתים, אלא נוצרו ויש להם חיים משלהם.
פילמון ייצג כוח שלא היה אני עצמי. בדמיונותיי קיימתי איתו שיחות, והוא אמר דברים שמעולם לא חשבתי עליהם בהכרתי.
ידעתי אל הנכון שהוא דיבר ולא אני. הוא אמר שאני מתייחס למחשבות כאילו הגיתי אותן בעצמי, אך לדעתו מחשבות הן כמו חיות ביער, או כמו אנשים בחדר, או כמו ציפורים באוויר,
והוסיף: לו ראית אנשים בחדר, לא היית חושב שהם פרי מעשייך, או שאתה אחראי להם"....
בדברים האלה נעוצה התשתית של התרגול היונגיאני אותה יונג פיתח תוך כדי שתיאר באדיקות את החזיונות שלו ואת התהליך שעשה כדי לפגוש אותם ובשלב מאוחר יותר אף הסביר את הייצוגים הפסיכולוגים שיש לכל דימוי שפגש.
העבודה הזאת שעשה היתה הבסיס להיווצרותה של התאוריה והמעשה האנליטי. גם אחרי שביסס את עבודתו האנליטית המשיך להיעזר בהדרכתם של ייצוגי ההכרה העילאית שלימים הפכו למדריכים מהם שאב כוחות ידע והשראה.
לא מעט פעמים תהיתי איך אפשר להסביר את היזכרות הלב הזו, או את הרצון העז לגלוש אל בין גליה למרות היותה חמקמקה כמו העננים שלעיתים משאירים אחריהם שובל של געגוע לעומקים ולגבהים?אז אולי דרך הלב זוהי הדרך של גילוי הקוטב האחר של העולם?
המרכז הישראלי להנחיה אינטגרטיבית בקבוצות בשיתוף עם וינגייט פותח שעריו ללימודים במסלול האינטגרטיבי להכשרת מנחי קבוצות, לפרטים נוספים צרו קשר...
שלח.י מסר
פניה במייל
בפייסבוק
קבוצת וואטסאפ
מה ניתן לפרסם?