לפרטים

תודה שנרשמת לקבלת דיוור מ-bodyways.
אירועי השבוע, שיעורים ומפגשים חדשים, טיפים, כתבות ומאמרים, הטבות ומבצעים אליך בימי רביעי ישירות לתיבה.

לשינוי הגדרות דיוור עדכנו פרטים כאן »

מחול.חיים. קורות חיים

שלי אללוף מחול חיים - שלי אללוף מחול.חיים - דרך גוף
שלי אללוף מחול חיים - שלי אללוף מחול.חיים - דרך גוף


כן, יש לי כאלה קורות חיים, מסודרים לפי שנים, רציניים ומרשימים. ועכשיו רוצה לחלוק אתכם את קורות החיים המקצועיים שלי, כפי שהיו צריכים להיות מוגשים.

תמיד קורות חיים נראו לי דבר מטופש ביותר. הרי לא כתוב שם את הדברים שבאמת עיצבו אותנו, או הברקנו בהם. ולא ניתן להסיק מן הכתוב את המעלות שלנו או את הערך המקצועי והאנושי. וכולם תמיד כל כך מנסים להרשים ולהיראות פורמליים ורציניים כאלה, כאשר לא תמיד יש קשר בין הנקודות שציינו ברזומה לבין הנקודות שעיצבו אותנו כאנשי מקצוע איכותיים. והרי כולנו יודעים שלא משנה באיזה מסגרת למדת וכמה זמן, יכול להיות שאת השיעור הכי גדול שלך קיבלת בחופשה של שבוע כש"לא עשית כלום", או שההברקה של העשייה שלך הייתה במסגרת קהילתית התנדבותית בכלל. רזומה של שמות מקומות שעבדת בהם, או במות שהופעת עליהן, גדולים ומרשימים ככל שיהיו, לא מעידים ולו במאומה על הערך האמתי ואיכות העבודה/ ריקוד שלך ועד כמה היית טובה שם, ביחס למקומות אחרים בחיים שרקדת בהם.

כמו תחת עץ אחד ביער בפעם ההיא, או באימון בוקר ההוא. או כשהילדים שיגעו אותי ולא יכולתי להכיל יותר, אז בהשראה של רגע, נכנסתי לדמות שנעה בצורה אחרת לגמרי מכל מה שהכרתי, ולא רק שכיכבתי אלא גם הוצאתי את כל המשפחה מהסבך האנרגטי וגיליתי מתודה חדשה לפריקה והתחדשות. או ההשתלמות שאני עושה בחיי האהבה עם הגבר שלי, שהעשירה אותי כמורה ושכללה את כליי כמנחה. או הלידות שעברתי שלימדו אותי תבונת גוף שלא הייתה מגיעה בשום צורה אחרת.

כן, גבירתי שרת התרבות, אני מבקשת שתבחני את בקשתי בכובד ראש מכיוון שתחת עץ האלון ההוא, כשהקטנה נרדמה על השמיכה ולא רציתי להעיר אותה בכדי שאוכל להיכנס לסטודיו, אבל גם לא רציתי לוותר על האימון, הייתה לי התגלות והברקתי. היצירה שהועלתה שם הייתה בין הטובות שנתתי בחיי. נכון זה לא קרה בסוזן דלל, אבל אל תהי קטנונית.

בקורות חיים של נשים לא נהוג לציין, לידות, הפלות וטיפול בפעוט בשנותיו הראשונות. אולי קולטים מין חורים כאלה ברצף השנים, מי שטורח לחשב, או שפשוט נראה שהיו שנים שבהן לא הייתה שום עשייה.

בסוף המסמך מצוין, נשואה/ גרושה אם לחמישה ובלה בלה. כאילו זה נתון קטן, משני ולא רלוונטי להתפתחות המקצועית שלך. ואנחנו גם מאמינות לזה ברובנו. הרי שני האגפים סותרים זה את זה כביכול. כשלמעשה, הנתון הקטן הזה מעצב את כל הדרך המקצועית שלך ויכול להפיל או להרים קריירה.

וכמובן יש גם את האנשים שמתמודדים עם מחלה, טיפולי פוריות, ילד עם צרכים מיוחדים, או טיפול וסיעוד ההורים שלהם. כביכול אין לזה מקום בקורות חיים. להפך, זה גורם מפריע בהתנהלות התקינה של הרזומה. למרות שיש סבירות גבוהה מאד שאת מיטב כישוריהם כאנשים, חברי צוות, מורים ואמנים הם רכשו במהלך ההתמודדות הזו.
גם העובדה שהקורות מסודרות בסדר לינארי לפי שנים תמוהה בעיני. לפעמים הבנות והשגים מגיעים בפיתולים, רברסים וקפיצות של זמן.

קשה להגיד שמ 2000 עד 2005 לימדתי זה וזה כך וכך. עשיתי עוד מיליון דברים בתקופה ההיא שיותר רלוונטים "למעסיק" או בוחן הבקשה לדעת עליי ופי כמה יותר השפיעו ועיצבו אותי מבחינה מקצועית.

אז כן, יש לי כאלה קורות חיים, מסודרים לפי שנים, רציניים ומרשימים.
ועכשיו רוצה לחלוק אתכם את קורות החיים המקצועיים שלי, כפי שהיו צריכים להיות מוגשים.


הגעתי לעולם עם סימן שאלה גדול חתום על מצחי, תלוי מעל ראשי, חרוט על לבי. אף פעם לא נגמר לי שלב הלמה הילדותי. אז כשלמדתי הילינג שאלתי למה לא לנוע את החזיונות? כשלמדתי צ`י קונג, שאלתי למה לא עושים עוד דברים עם האגן? כשלמדתי ריקוד בטן, שאלתי, אבל למה אני צריכה להתחפש לאישה ערבייה? כשירדתי לרצפה במתודה תרפויטית, שאלתי אבל למה לא מדברים על זה, על מה שזה עושה לי, ולה, ולך? כשלמדתי רפרטואר שאלתי אבל למה סימטריה, ביצוע אחיד ע"י הפרטים השונים ואסתטיקה כל הזמן, או בכלל?

כשהתבוננתי בעכשווי שאלתי למה אין מקום לנשיות ומיניות? למה קפיצה וסיבוב נחשבים מחול ושמיניה באגן לא? כשלמדתי מהצועניות אז שאלתי אבל למה לא נולדתי צוענייה? באמת למה? מה כן נולדתי, ומה זה אומר עליי ועל מה שיש לי להגיד? בזמן האימון היומי, שאלתי, למה דווקא ככה? ומה יקרה אם תורידי את זה, תנקי ותזיזי הצידה, מה יישאר? ולמה את מחפשת בחוץ? ומה יקרה אם תפסיקי לנסות למצוא חן? את מסוגלת בכלל? ולמה רקדנית בטן צריכה להביע את אותה הבעה, לספר את אותו הסיפור? ומה הסיפור שלי? למה לא לספר אותו? ומה קורה לתנועה אם אני מספרת את מה שעובר עליי עכשיו? לאן היא נמתחת, מתמוססת, מתפרקת, נעלמת, התנועה? ולמי, למה היא בכלל שייכת? והאם זה עדיין נקרא ריקוד בטן? מה זה בכלל ריקוד בטן, אוסף תנועות או גישה? מה נותר אם אני מנקה את הגישה מתוכי? ולאן נעלמו הגבולות, איזה מין ריקוד זה? למה ככה חשופה? למה לא?

ועד היום בסטודיו... אני נעה ושואלת, חוקרת ורוקדת, למה? ומה יקרה אם? ומי את עכשיו? ומהו הדבר שרוצה להישמע עכשיו? ומה את מסתירה? מה מגלה? איפה את ברגע זה? ומתוך סימני השאלה שמרחפים סביבי אני נעה במרחב של שקט שגדל עם השנים, כי כבר נעים ומקובל עלי ללכת בדרך הלא ידועה של לרקוד ולחקור. ולתת לנעליים האדומות לבחור באיזה צעדים וקצב ולאן. לא יכולה להגיע למסקנה אחת מוחלטת. לעצב את המוצר המוגמר. לתת תשובות. לארוז את זה בחבילות נוחות ומוכרות. אני נעה את ההשתנות וההתקלפות, מייצרת לעצמי חוקים ופורעת אותם, חודש בחודשו, יום ביומו.
זו הקללה שלי. זו הברכה שלי.

בדרך עלומה נשים התחברו לדרכי והן מצטרפות אל המחקרים הבלתי נדלים בסטודיו. של המחול והחיים ומה מן החיים מחלחל למחול ומה מן המחול זולג לחיים. אני בוחרת לחוות את החיים, על כל כליהם. ובחיים המלאים לא קיימת סטריליות של הפרדה. בין הסטודיו לסלון. בין הגשמה מקצועית לאימהות נוכחת. בין הופעה לשיעור. בין מורה לתלמידה. בין טבע לחלל סגור. בין יוצרת למעתיקה. בין מקצועי לאנושי.

כל רגע הוא הזדמנות לתהליך למידה, הוקרה, התגלות. אז איך אני מרחיבה את תודעת הגוף שלי בצורה כזו שבכל רגע אני ערה למתחולל, כי כל עוד אני חיה, לעולם לא פוסקת בגופי התנועה. היא לא מחכה לבמה, או לשקט מופתי, או לתנאים, זמן, רצפת עץ...
ובעיקר מה שהוביל את דרכי ועיצב אותה זה הפגישות העקביות של אימון יומיומי, חקירה ויצירה. אני מבלה שעות לבד בסטודיו. לקח לי שנים להבין שזו תופעה ייחודית, יש לה שם ומסתבר שיש עוד כמה מופרעים בעולם שלוקים בה. היא נקראת אוטודידקטיות. לקח עוד כמה שנים עד שלמדתי להתגאות בזה.

אז זו אני, כמה שאפשר במילים.
יוצרת, רקדנית, מורה. נעה עם החיים, מחוללת בין הסטודיו, לנשים, לסירים, לילדים.
וכן, גם יצרתי והופעתי בארץ ובחו"ל, לאורך השנים לימדתי בהמון מסגרות וגופים, תחת כל מיני כותרות. (גם הייתי רזה, שרירית ומחושלת, חייתי מסביב לשעון, עבדתי כמו משוגעת, הייתי אלכוהוליסטית, יצרתי הופעתי לימדתי ללא הפסקה והייתי שקועה כל כולי בתחת של עצמי.)

בעשר שנים האחרונות, במקביל לאימהות, התפתחה והתגבשה שיטת הלימוד שאני קוראת לה מחול.חיים. בהתאם לכך התלמידות שמגיעות אלי בתקופה זו, עוסקות בחייהן בתכנים כגון, שינויים של גוף, אימהות, נשיות, מיניות, הגשמה, סיפוק, קבלה, הבנה, איזון, יצירה, התפתחות אישית, ונשימה מורחבת בתוך כל אלו. תלמידות שמגיעות כדי ליצור קירבה אינטימית עם עצמן והתפתחות במסע שלהן על פני האדמה.
אני מנחה בשיטה זו קבוצות נשים וממשיכה לפתח וללמוד אותה בעצמי תוך כדי תנועה. דואגת תמיד להשאיר משבצות שבהן אני גם תלמידה. אז בתור הדיקן, ראש החוג והמרצה הראשית של משנתי, שולחת את עצמי להשתלמויות מכל סוג אפשרי.
אה כן, נשואה, אם לשני בנים ובת, חיה בהררית שבגליל.

מחול.חיים
כלי להרחבת מודעות.
שפה תנועתית הנובעת מריקוד נשים עתיק המובע בגישה עכשווית וכנה.
שיטת לימוד המתייחסת לאופן התנועה במרחב היומיומי גם כמקור השראה וגם כמרחב עבודה. אימון המביא להיזכרות בידע נשי קדום ותבונת גוף שורשית.

סדנאות מבוא לקורסי מחול.חיים.
אולפנה למחול משגב- מועדון היוניקורן פרדס-חנה
פרטים בלשונית סדנאות



המאמר פורסם גם כאן »

שלי אללוף יוצרת, רקדנית,מורה ומנחה תהליכים בקבוצות נשים מזה כ-20 שנה. אוטודידקטית, חוקרת גוף, תנועה, מודעות, סיפורי חיים, חוויה והוויה נשית. יצרה ופיתחה את מחול.חיים-כלי תנועתי להתבוננות, יצירה ושינוי. שיטת לימוד של ידע נשי קדום ושורשי בגישה עכשווית

כל הרשימות של שלי אללוף מחול.חיים:

משהו יקר - גלגוליו של ריקוד

משהו יקר - גלגוליו של רי

התמסרתי לריקוד, כפי שלא קרה עם דבר בחיי. הייתי שבויה שלו, הוא אילף אותי, גידל אותי, הקנה לי ערכים והוציא אותי מאשפתות.» מאת שלי אללוף

שיר אהבה - על תהליכי יצירה וחברים נוספים

שיר אהבה - על תהליכי יצי

הרקדנית התעייפה, עדייו לא חזרה לכושר. התחננה לעוד 10 ד` הפסקה. עוד סיגריה. עוד קצת זמן,מה רגע,אני אחרי לידה, אי אפשר להתחשב? כולנו נשים פה,לא? קצת הבנה,באמת...» מאת שלי אללוף

כל פעם מחדש

כל פעם מחדש

ללמד, זה זכות גדולה וזה אהבתי, תשוקתי וייעודי. יש כל כך הרבה רגעים מרגשים במהלך השיעורים, והחוויה כל כך חזקה שאני מוצאת עצמי, נפעמת ומודה על הזכות, תוך כדי.» מאת שלי אללוף

כל פעם מחדש

כל פעם מחדש

» מאת שלי אללוף

בואי

בואי

גם אם הפעם היחידה שבאמת רקדת הייתה בחלומך, גם עם מילים כמו העצמה ומעגל נשים מעוררים בך ציניות בואי, פשוט בואי » מאת שלי אללוף

בואי

בואי

» מאת שלי אללוף

רואה קצב

רואה קצב

רק רציתי שתדעו... שגם אני. ואני גם רואה אתכן. ושומעת קצב בכל זה. ורואה תנועה. וזה, הריקוד שלנו. שלנו. אז לחייים. » מאת שלי אללוף

רואה קצב

רואה קצב

» מאת שלי אללוף

אדום. בזמן הזה

אדום. בזמן הזה

ואז ההכרה מגיעה: עברתי לצד האפל של הירח.כל כך מהר עבר. איך הזמן רץ. השמש חלפה והשאירה אותי לבד.חשכה יורדת ומחול השדים מתחיל.» מאת שלי אללוף

אדום. בזמן הזה

אדום. בזמן הזה

» מאת שלי אללוף

השראה

השראה

רצף התנועות, גמר אותי. זה לא שינה מי ומה אני, איך אני מרגישה היום, הייתי מחויבת לנוע ברצף הכתוב. להרים, לערבב, ללפף, לשלוף, לטפוח, לשפשף, לקשור, לנענע» מאת שלי אללוף

השראה

השראה

» מאת שלי אללוף

שתפו חברים