לפרטים

תודה שנרשמת לקבלת דיוור מ-bodyways.
אירועי השבוע, שיעורים ומפגשים חדשים, טיפים, כתבות ומאמרים, הטבות ומבצעים אליך בימי רביעי ישירות לתיבה.

לשינוי הגדרות דיוור עדכנו פרטים כאן »

מחשבות על ריקוד בטן



מהו הגרעין שמאפיין את הריקוד הזה, מהו הדבר שבלעדיו זה ריקוד אחר? מאפייני הריקוד המהותיים לדעתי, הם: היחס הריאליסטי לגוף, לזמן ולמרחב והדגש הנשי והמיני.

מחשבות על ריקוד בטן
כשאני חושבת על ריקוד בטן, אני חושבת בעיקר לאן הוא יכול ללכת.
וכדי לחשוב על זה צריך קודם לחשוב על המהות שלו, האם הריקוד הוא במהותו ערבי (מזרחי, באופן כללי יותר) או נשי? האם המזרחיות מבחינה מוזיקלית, תרבותית, תנועתית היא מהותו העיקרית והוא המחול של התרבות הזו? או שהמהות העיקרית היא ההתייחסות לנשי, מבחינה גופנית ורגשית?
מהו הגרעין שמאפיין את הריקוד הזה, מהו הדבר שבלעדיו זה ריקוד אחר? מאפייני הריקוד המהותיים לדעתי, הם: היחס הריאליסטי לגוף, לזמן ולמרחב והדגש הנשי והמיני.

ריקוד בטן נתפס לרוב כבידור יותר מאשר כאמנות ויש לכך סיבות טובות, רקדניות בטן אינן בהכרח בעלות רקע במחול, מספר השנים שלוקח להן להתמקצע לפני שהן מתחילות להופיע וללמד הוא מועט יחסית, ההופעות באירועים מספקות פיתוי קבוע ומורידות את ערכו האמנותי של הריקוד. ואילו בפאזה הבימתית שלו: זה המסורתי הינו נוסטלגי ושואף לאותנטיות (של המזרח) והאופנתי מערבי יותר ביחסו לגוף, והשואו במרכזו.
אני מאמינה בריקוד הזה וביכולת שלו להתפתח, לעבור אבולוציה. הכיוונים בהם זה קורה וימשיך לקרות הם כמספר האנשים העוסקים בתחום. בין האופציות שאני מכירה היום בארץ ובעולם אני מעדיפה את אלו שמוותרות על הפנטזיה, האותנטיות, והאוריינטליזם. כישראלית, יהודייה,קיבוצניקית, חצי תוניסאית רבע ליטאית ורבע אוקראינית קשה לי להזדהות עם רבות מהקונבנציות של הסגנון: מימיקה, לבוש, ג`סטות. כרקדנית אני מנסה לבנות את הריקוד שלי על תכנים תנועתיים ותוכניים שמעניינים אותי ולהשתחרר מהתבניות שבתוכן מתנהל הריקוד. אם זאת אני חושבת שיש משהו מהותי וחמקמק הן במזרחיות והן בנשיות שבריקוד הזה, שקל מאוד לאבד אותו ושיש להיזהר מכך, לא בגלל שאז זה לא ריקוד בטן כמו שאפשר אולי לטעון, אלא כי אז אני מפסידה משהו חתרני ומלא חיוניות הנמצא בריקוד הזה ונדיר בתרבות שלנו.
אמנות טובה חוקרת את עצמה, את התכנים שבהם היא עוסקת, לא מפחדת ממורכבות, לא רודפת אחרי טעם הקהל. יש מקום בתוך הסגנון הזה, עם המכלול התרבותי שהוא נושא איתו או בלעדיו, לעיסוק רציני בתכנים, בנשיות, ביצירה ? באמנות.
ריקוד בטן הוא שפה וכמו כל שפה אחרת חשוב מה יש לדובר להגיד, מהי יכולת הביטוי שלו והאם הוא אומר דברים מקוריים או חוזר על ביטויים וסיסמאות ששמע מאחרים.
אני חולמת על סצנה פעילה, מעניינת ומגוונת של הופעות, בתי ספר, מבקרים, מחקר תיאורטי. נקודות מפגש עם המחול העכשווי, התעניינות הדדית בין עולם המחול המזרחי והמערבי.
בינתיים אני רוקדת

ליטל דורצ`ין רקדנית בטן וציירת. ריקוד בטן בשבילי הוא שפה אמנותית שאני משתמשת בה כדי להביע את עצמי, באותו אופן אני מלמדת. העליתי מופע במה ביחד עם אורטל כהן בשם: פנטזיות שעלה בתמרכז ענבל.

שתפו חברים