ההשפעה החשובה ביותר של רודולף לאבאן על אומנויות הבמה ועל התרפיה בימינו באה מחקר התנועה הטבעית והתיאוריות אשר התפתחו מתוך חקר זה.
איכויות התנועה על פי
לאבאןסקירה קצרה של עקרונות ה EFFORT
עבודתו של רודולף
לאבאן, יליד הונגריה אשר חי בין 1879-1958 משויכת בעיקר לדיסיפלינה של המחול, אם כי נעשה בה שימוש רב בתחומי המשחק, התרפיה, החינוך המיוחד, וכיום גם בלימוד ניצוח תזמורות, פיתוח שיטות אנימציה, תוכנות מחשב העוסקות בהנדסת אנוש ועוד.
לאבאן היה רקדן וכוריאוגרף בעל השפעה רבה על התפתחות המחול המודרני, אולם ההשפעה אולי החשובה ביותר שלו באה מחקר התנועה הטבעית והתיאוריות אשר התפתחו מתוך חקר זה. במאמר זה אסקור בקצרה את ניתוח התנועה לאבאן-ברטנייף, תוך התמקדות בשיטת הניתוח והכתב של הדינמיקה של התנועה, או מה שקרוי Effort ו – Effort-Shape.
שיטת ניתוח התנועה לאבאן, הקרויה היום LabanaAnalysis התבססה על ההנחה כי התנועה הפיזית הינה ביטוי חיצוני לדחפים פנימיים. לכן, התיאוריות של לאבאן מהוות אמצעי דרכן יכולים אומנים להגדיר ולחקור באופן ספציפי תנועה אקספרסיבית; שחקנים יכולים לעבוד על דמות ומאפייניה; והתרפיסטים יכולים להשתמש בכלי זה על מנת לזהות מאפיינים רגשיים-מנטאליים אצל מטופלים ולעבוד על תבניות חסרות, חלשות או שבשימוש יתר. התיאוריות מבוססות על עקרונות התנועה הטבעית, אשר לפיה נוהג עולם הטבע – חוקי הגרביטציה, התנועה הטבעית של הנשימה, המבנה של הפעולה, ועוד. לאבאן הציג תיאוריות אלה באופן מוגדר ומובנה יחסית, אשר מאפשר לזהות, לשיים ולהתדיין על מרכיבי התנועה.
תרומת המחקר שלו חשובה וייחודית בעיקר בחקר ההרמוניה המרחבית, תחום הנקרא Choreutics וכן בחקר הדינאמיקה של התנועה – Ukinetics אשר חלק מתחום זה הוא המחקר של איכויות התנועה, ה-" Effort".
התיאוריות השונות שפיתח לאבאן הובילו לשיטת כתב הנקראת Labanotation, או בעבר – Kinetographie Laban, המשמש לתיעוד תנועה ומחול. כתב התנועה הרגיל מתעד בראש ובראשונה את הפעולות אותן מבצע המתנועע, אתחלקי הגוף הנעים או התומכים, את הכיוונים במרחב אליהם הם נעים, את הקצב ואת מהירות התנועה. לכתב יש גם מערכות גראפיות תומכות, כגון, ציור מסלולי התנועה במרחב (המופיעים לאורך ה"תווים"), סימנים לציון חזיתות ביחס לבמה, סימנים לדגשים דינאמיים ועוד. לשימוש הכותבים בכתב התנועה לאבאן פותחה תוכנת מחשב הנקראת Kalaban .
מלבד כתב התנועה המלא, ישנן עוד מספר מערכות כתיבה בעלות מטרות שונות:
Motif Writing – מהווה מעין כתב קצרנות המתעד את פעולות המתנועע. לדוגמא: ירידה למטה/ סגירה/ קפיצה/ התקדמות וכד`, אך מבלי לציין במדויק כמו בכתב, כיצד מבוצעת פעולה זו. כתב זה מצוין ככתב קצרנות, וכן לעבודה עם ילדים, כנקודת מוצא הן לניתוח והבנה של תנועה והן ליצירה.
מערכת נוספת היא מערכת ה Effort, או ה Effort-Shape בגירסת לאבאן-ברטנייף. ה Effort הינו אותו אספקט בניתוח תנועה לאבאן העוסק באיכויות התנועה. לא ה"מה" לא ה"איפה" אלא ה"איך" של ביצוע התנועה.
מעט היסטוריה:
חקר הדינאמיקה של התנועה החל בשנות ה-40 של המאה ה-20, לאחר שלאבאן נמלט מגרמניה הנאצית והגיע לאנגליה. שם הוא זנח את עבודתו האומנותית והתרכז בחקר התנועה ובהוראתה. התפתחות מעניינת קרתה בתחילת שנות ה-40, עם כניסתה של בריטניה למלחמה וגיוס הגברים לצבא. אז נותרה בריטניה, שכלכלתה נשענה באופן מאסיבי על תעשייה ידנית כבדה – ללא הפועלים שלה. כאן נכנסו לתמונה לאבאן ועמיתו אפ.סי. לורנס, אחד מהיועצים הארגוניים הראשונים, מהנדס בהכשרתו ומומחה לתנועה במונחים של motion (בעברית "ניעה") וזמן, כמקובל בהנדסת מכונות. לורנס האמין כי ניתן להבין מהתנועה יותר מאשר היה מקובל בחקר התנועה בארגון התעשייתי, המכוון ליעילות בייצור ולעלייה בתפוקה. אמנם הייצור נעשה פשוט ויעיל יותר באמצעות טכניקות התנועה שפיתחה התעשייה , אך הוא לווה בשעמום בעבודה, ירידה במורל העובדים, תחושת ריקנות ואובדן משמעות בעבודה. העובדים נותקו פיזית זה מזה ומהצרכים האישיים שלהם באקספרסיביות ומנוחה. החיבור של לורנס עם לאבאן איפשר ללורנס ללמוד ולהבין את התנועה גם מהיבטים חדשים אלה. שיתוף הפעולה שלהם הביא לתוך הארגון התעשייתי את ההכללה של העובד כפרט חי ומתנועע, המושפע על ידי הסיפוק בעבודה והחיים הרגשיים והמנטאליים שלה, לא רק על ידי ההיבטים הפיזיים והמכאניים, אשר שמרו אותו כחלק נוסף במכונה הגדולה.
יחדיו, הצליחו לאבאן ולורנס לאשש את ההנחה כי איכות התנועה חשובה יותר מאשר כמות התנועה, ובכך הם הוכיחו כי יעילות אינה רק תוצאה של הורדת כמות התנועה הנדרשת לביצוע פעילות מסוימת. תפיסתו של לאבאן את סוגיית הEffort , אשר התייחסה לאיכות של אנרגיה קינטית בה משתמשים בפעולה, הרחיבה את ההבנה של התרומה הגופנית-פיזית לייצור או תפוקה שהם מכווני- משימה, וסיפקה מסגרת קונספטואלית מדויקת ומפותחת יותר לשימוש בתנועה לשם שיפור תהליכי ייצור. דרך עבודה ספציפית על מקצבי תנועה בתבניות דינאמיות (של איכויות תנועתיות, כגון – אימפולס, אימפקט, סווינג), הוא הצליח ליצור גישה אשר שיפרה את היעילות, הפחיתה עייפות, והעלתה את הסיפוק מהעבודה.
בנוסף, נשים יכלו לבצע עבודה שעד אז רק הגברים יכלו, כשהן משתמשות באיכויות תנועתיות שונות משל הגברים לביצוע אותה המשימה. יש לציין כי נקודה זו הייתה קריטית באנגליה כיוון שרוב הגברים גויסו לצבא והמפעלים נאלצו לגייס נשים לעבודה, או להיסגר. לאבאן ולורנס עבדו קשה על מנת למצוא "תחליפים" תנועתיים לאופן בו עבדו הגברים, כשהם מלמדים את הנשים להשתמש בזרימה של התנועה, למשל, על מנת לפצות על מסת גוף נמוכה יותר שאינה מאפשרת אותו שימוש בכח, או להשתמש במקצבים משתנים על מנת ליצור מעברים המאפשרים החלפת כח ומנוחה. סיבולת הפכה עבורם עניין של תזמון וphrasing (פיסוק תנועתי), לא רק יכולת לבצע את אותה התנועה עם מעט מאד שינויים שריריים לאורך זמן.
התאוששות ומנוחה נבנו לתוך המקצב הדינאמי של התנועה. מטבעה של התנועה, איכותה של ההתאוששות היה מנוגד לאיכות שנדרשה לביצוע הפעולה.
לאבאן גם הביא אל תוך המפעלים פעילות תנועתית-פיזית, שמטרתה הייתה לאמן מחדש את הפועלים ליכולות ואיכויות תנועתיות. הייתה זו גישה פורצת דרך. התנועות באימון תוכננו כך שיעלו את תמיכת הגוף בעבודה הנדרשת, אך גם יאפשרו אימון בנשימה ושיטות להפגת מתח גופני ונפשי. ההבנה המתחדדת של לאבאן את התנועה ואיכויותיה במונחים של צורה מרחבית, שימוש גופני והדינאמיקה של התנועה הפכו למיקוד העיקרי של עבודתו של לורנס בייעוץ התעשייתי-ניהולי. תנועתם של אלפי עובדים נותחה, הם עברו אימון מחדש ופעמים רבות שובצו בתפקיד אליו התאימו יותר מבחינת הנטיות התנועתיות הטבעיות להם יותר.
על מנת להצליח בכל אלה, בראש ובראשונה היה על לורנס, לאבאן וצוות של תלמידיו להבין ממה מורכבות איכויות התנועה, ולמצוא דרך לכתוב אותן בקצרנות, על מנת שניתן יהיה גם להספיק לרשום את הנצפה, וגם על ליצור מעין "מפה" של המרכיבים ויחסיהם על מנת לנתח אותם. זה היה, למעשה, תהליך ההסמלה.
מתוך שעות רבות של צפייה, זיהו לאבאן וצוותו ארבעה מרכיבים עיקריים של מה שהם כינו Effort , ואשר מתייחס לאופן בו מבוצעת התנועה, תוך תשומת לב לכוונה הפנימית, או באופן פסיכולוגי יותר – לדחף המניע אותה. ההבדל בין לחבוט במישהו באגרוף מתוך כעס, לבין להגיש לו כוס יין הינו קטן במונחים של ארגון גופני – שתי אפשרויות אלה עושות שימוש מרכזי בהושטת הזרוע. אולם תשומת הלב לכח של התנועה, לשליטה ולתזמון שלה שונה מאד. המניעים של התנועה מובעים ויזואלית במקצבים שלה; באופן בו המתנועע משתמש באנרגית התנועה שלו. על ידי צפייה וניתוח מקצבים אלה, ניתן היה להבחין במרכיבי ה Effort :
משקל, זמן, מרחב וזרימה, כשמרכיב הזרימה, המשפיע מאד על יצירת המקצבים, משמש מעין קו-התחלה baseline "ממנו יוצאים ואליו שבים המרכיבים האחרים".
כל מרכיב, זיהה לאבאן, נמצא על קו משך של איכויות הנעות בין שני קצוות מנוגדים.
האדם, על פי לאבאן, מבצע בחירות לאורך צירים אלה, מתוך שתי גישות פנימיות בסיסיות: התמסרות להווייה הבסיסית של המרכיב (גרביטציה, נמשכות הזמן, תלת המימדיות של המרחב או הזרימה של האנרגיה) או התנגדות אליה/מלחמה נגדה. בחירות אלה ברובן אינן מודעות, ולרוב ייטו ללכת בצירופים המאפיינים את הזיקה הטבעית של גורמים ללכת יחדיו (natural affinities ) או על פי נטיות אישיות. בהסתכלות פסיכולוגית, בחירות וצירופים אלה הם היוצרים ומבטאים את מה שאנו מכנים "אופי".
Effort והקשריו הפסיכולוגיים:
לארבעת מרכיבי ה Effort על פי לאבאן יש זיקה (affinity) לעולמות אחרים של החוויה האנושית. בסביבות 1950 גילה לאבאן את כתביו של קארל יונג (משנת 1921) המתארים את ארבעת ה"תפקודים/פונקציות" functions)) אשר על פיהם, הציע יונג, בני אדם יוצרים קשר עם העולם. אלו הם: רגשות ((feelings תחושות (sensations), אינטלקט ואינטואיציה. על פי יונג, ארבעה תפקודים אלה של האגו מתארים את האמצעים באמצעותם "המודע משיג את כוונותיו/האוריינטציות שלו". "תחושות מספרות לך כי משהו (הניתן למישוש, נגיעה) קיים; חשיבה מספרת לך מהו דבר זה; הרגשות מספרות לך האם דבר זה נעים לך או לא; והאינטואיציה אומרת לך מאין זה בא ולאן זה הולך" (מתוך הסינתיזה שבין רעיונותיהם של יונג ושל לאבאן לזרימה יש זיקה אל רגשות emotion) feelings ), למשקל יש זיקה אל התחושה הפיזית, למרחב יש זיקה עם חשיבה ולזמן יש זיקה עם אינטואיציה.
עיקרי תורתו של לאבאן רחבים מכדי שניתן יהיה להציגם במאמר אחד. אני מקווה שגם אם לא יכולתי לרדת לעומקם של העקרונות, הרי שנתתי לפחות טעימה של רוחב היריעה.