לפרטים

תודה שנרשמת לקבלת דיוור מ-bodyways.
אירועי השבוע, שיעורים ומפגשים חדשים, טיפים, כתבות ומאמרים, הטבות ומבצעים אליך בימי רביעי ישירות לתיבה.

לשינוי הגדרות דיוור עדכנו פרטים כאן »

בגוף אני מבינה/ ענת לידרור

ענת לידרור - ריו אביירטו - Anatu  ריו אביירטו - דרך גוף
ענת לידרור - ריו אביירטו - Anatu  ריו אביירטו - דרך גוף


עוד קצת לחלום, להיעלם, לצאת מחוץ לגבולות הגוף.
לא- תתעוררי, החיים כאן, הגוף רוצה שתעזרי לו להתעורר- קומי, מקלחת, קפה, זה באמת עוזר..מתיחות, פיתולים, כנסי אליו, הנה הוא פה.
אני בגוף מבינה.


בגוף אני מבינה/ ענת לידרור

בשנייה שנפקחות העניים, מרגישה את הכבדות של העפעף ואור תכלכל שנכנס בזווית העין, משהו ערפילי, אני עוד בחלום, מישהו רץ שם יחד איתי, מי זה היה ולמה הוא הלך?
אני נזכרת שבעולם קיץ ועכשיו בוקר, מה השעה?

מתרוממת אל השעון, שש בבוקר. עוד קצת, הערפילים יפים כשהאור עוד רך ואפור.
עוד שעה.
שבע בבוקר, מתעוררת עוד פעם. האור צהוב. חם לי.
קמה לשירותים וכשמגיעה לכסא המלכותי, אני שמה לב.
הגוף שלי ואני, עוד לא יחד.
אני עוד איפה שהוא, בעולם אחר, אולי גם בחלום, מחפשת אינפורמציה על מה קרה שם, ומה התחושה שם וגם- אני קצת פה, בבוקר שמתחיל, הגוף מדבר, רוצה לשחרר את נוזלי הלילה, להתעורר, להימתח.
רק אני עוד לא איתו.

שם מתחילה הסוגיה בין שם לפה; סוג של מחלקות בין העולם ההוא לזה- עוד קצת לחלום, להיעלם, לצאת מחוץ לגבולות הגוף.
לא- תתעוררי, החיים כאן, הגוף רוצה שתעזרי לו להתעורר- קומי, מקלחת, קפה, פנים שטופות במים קרים, זה ממש טוב ובאמת עוזר... מתיחות, פיתולים, כנסי אליו, הנה הוא פה.

אני בגוף מבינה.

תמיד זה היה.
אבל רק אחרי שנעלמתי ממנו, מהגוף,
התחלתי להבין את זה.
מי צריך להבין משהו שכשהוא פשוט כך?

למה אני מתעמלת מכשירים וקרקע? אני לא זוכרת ששאלתי את עצמי כשהייתי ילדה. פשוט עשיתי את זה, זה משהו שהייתי צריכה וזה קרה.
כשהפסקתי, התחיל לקרות משהו אחר. גם אותו לא בדקתי, לא שאלתי.. ביצעתי.
לרקוד.

הגוף שלי כבר היה גדול, כבר לא 35 קילו של ילדה,
אלא 45 של נערה מתבגרת. לפעמים עוד הייתי בודקת אם הוא יכול לבצע סלטות ופליקפלפקים על הדשא, אבל לא, לא באמת.

היה חסר לו לגוף משהו בסיסי.
הביטוי.
התחלתי לרקוד.

פעם בשבוע הייתי רוקדת, כמה שעות רצוף. באופן הכי בסיסי, במסיבה של יום שישי. אם זה היה בדיסקו המקומי ואם באזורי. אם בזה שלקח שעה לנסוע אליו ואם בזה שלקח שעתיים. אם חברים ובלי.

בשיש בערב המסוים שגיליתי בו שאני נוסעת לא משנה אם לא מצטרפים אלי, הבנתי.
בגיל הנעורים אין דבר נורא מלצאת בערב שישי לדיסקו מהשווים לבד.
אז הבנתי סופית. אני צריכה את זה, הגוף צריך את זה. ככה זה.

עברו השנים ורקדתי
אבל פחות
ופחות.
ופחות.

הראש הלך ותפס מקום. פתחתי במה שאני קוראת לו היום `העשור ללא גוף`. בלי לשים לב התחלתי לדבר על הצורך לחיות מהגוף.
התחלתי לדבר כי הפסקתי לעשות.

הלכתי ללמוד, קראתי, חשבתי, שיננתי, הסתקרנתי, עיבדתי- חלק היה מיותר וחלק היה מרומם רוח. אבל רוב הזמן ישבתי על הישבן.
לא שמתי לב אז, אבל לא עבר יום שלא דיברתי בו על הגוף.
ומה שלא עשיתי, בסוף ניסיתי להתעסק בו, רק שזה יצא כל כך רחוק, מסביב ומתפתל.

לקראת סופה של הדרך ההיא, כשלמדתי צילום, בעיקר צילמתי גוף ותנועה, נשים וגברים, את חומריות הגוף ואת מצבו. אח"כ יצרתי עבורו תהליכים, כתבתי תכנים עבור אחרים.

זה לא שלא הנעתי את הגוף, או פעלתי איתו או השתתפתי או לימדתי דרכו. אבל לא באופן מרכזי. הוא הפך להיות שער האחורי.

יום אחד זה נגמר.
יום אחד זה נשבר.
מישהו גילה.
אני גיליתי.
שהחיים קורים ואני כמהה לגוף בתור השער הראשי.
אני צריכה לרקוד ולזוז ולהבין משם או שלא להבין אבל להניע. לנענע והרבה.
כשאני מתחילה לזוז נפתח שם מעיין של רצון וכוח וסקרנות וחקירה וזרימה שלא נגמר.
אם יש משהו שהכי דומה לנגמר זה כשמגיע השקט.

הנפש היא באמת משהו מיוחד, כמה ניסיתי לתפוס אותה בשתי ידיים ושתישאר בידיי.
היום היא באה. אני לא רצה. אני מדברת עם הגוף או הוא מדבר איתי והיא באה.
ברגעים, במקומות, בנושאים, בדפוסים, באמונות, ברגשות, בשמחה, בכאב, במשחק ובעומק.

כבר כמה שנים שאני חוזרת אל הפיזיות ואל הגוף.
במה שאני עושה, בסוג הדברים שאני נמצאת בהם. ריקוד, תנועה, תנועה פאסיבית- סוגי מגע שונים, מדיטציות אקטיביות שמזיזות אותו ככה שאח"כ משהו אחר עולה, וגם בישול וגינה - הפיזיות האולטימטיבית.

אני בדיאלוג או מונולוג עם המחשב, על כמה אפשר לחיות בתוכו וכמה מחוצה לו בפיזיות.
עובדת עליו ואחרי כמה שעות הגוף כבר "כועס". איך יודעים? הרגלים עצבניות, מתופפות, הידיים מתקתקות מהר יותר מהראש, שגיאות כתיב, תווים שלא מהעולם הזה מופיעים על המסך.
זוז. זה הזמן לזוז.
אז אני משתדלת לקום ועוברת לגוף.

מה לעשות, בגוף אני מבינה.

יש הרבה דלתות בעולם לחיים, להבנה, להתפתחות, לבריאות, פיזית ונפשית.
בעצם תמיד ידעתי שהדלת שלי היא הגוף.
טוב שיש מי שהדלת שלו היא משהו אחר, טוב שאנחנו לא אותו הדבר וטוב שיש עוד כמוני.
וטוב לחזור לדרך המלך.

זוז, זוז, זוז.

לקראת השנה החדשה אני נכנסת בשער הראשי של הגוף; מי שרוצה גם, יכול לבוא איתי. שתי קבוצות ריו אביירטו חדשות.
שנה טובה!

ענת לידרור

יוצרת גוף בתנועה- רוקדת, יוצרת, צלמת העוסקת בחיים דרך הגוף.
מנחה, מלווה ומטפלת בריו אביירטו- ריקוד, תנועה ומגע לגוף ולנפש קבוצות ויחידים.
שיעורים קבועים, סדנאות ותהליכים מרוכזים, בנושאים: עבודת גוף ותודעה, נשיות-גבריות, טנטרה ואנרגיית חיים, תנועה והתפתחות, חיבור חלקים והרמוניה.
יוצרת תכני התפתחות אישיים ותהליכיים, יועצת ומלווה תוכנית. יוצרת עצמאית בצילום וכתיבה. שותפתו של סמבהבו לעבודתו בישראל.

בוגרת ביה"ס להכשרת מנחים בתנועה מוזיקה וקול בשיטת ריו אביירטו, שיטה המשלבת גוף ונפש, ריקוד ומגע להתפתחות אישית הרמונית. בוגרת בצלאל – אמנות וצילום, לימודי ארכיטקטורה - בצלאל, לימודי פסיכולוגיה - מכללת ת"א יפו.

לשיעורי ריו אביירטו קבועים, סדנאות ריו אביירטו וסדנאות טנטרה קרובות:

אתר שפת הגוף: www.metaplim.co.il/sfathaguf

054-7776259
[email protected]

המאמר פורסם גם כאן »

ענת לידרור יוצרת גוף בתנועה: רוקדת, יוצרת, צלמת העוסקת בדרך הגוף.
כלים: ריו-אביירטו, טנטרה, צילום.

מנחה, מרכזת ומלווה בריו אביירטו, קבוצות קבועות ויחידים, סדנאות ותהליכים מרוכזים, בנושאים: עבודת גוף ותודעה, נשיות-גבריות, טנטרה ואנרגיית חיים.

כל המאמרים של Anatu ריו אביירטו:

פרטנרית חדשה לריקוד- הנשימה

פרטנרית חדשה לריקוד- הנש

לפני כחודש וחצי, הגב, האגן והמותניים שלי נעצרו והתריעו: `יש פה בעיה פה למטה, היי עצרי...`אני לא עצרתי. לא כי לא רציתי. אך תנאי החיים, הלוז שהיו לפני אפשרו בדיוק את ההיפך.אבל גם לא שמעתי את עוצמת הבקשה..» מאת ענתו לידרור

פרטנרית חדשה לריקוד- הנשימה

פרטנרית חדשה לריקוד- הנשימה

» מאת ענתו לידרור

שבעת מיני הפחדים-חלק ב`- על ריו אביירטו

שבעת מיני הפחדים-חלק ב`-

אני יצור שמפחד. מה לעשות, זאת האמת; חלק ממנה. גם יצור רגיש וגם בעל אומץ. על שבעת מיני הפחד והדרך דרכם. חלק א`אבל בדרך כלל, קודם עולה ומגיע הפחד. על שבעת מיני הפחד והדרך דרכם.» מאת ענתו לידרור

שבעת מיני הפחדים-אומצים- על ריו אביירטו

שבעת מיני הפחדים-אומצים-

אני יצור שמפחד. מה לעשות, זאת האמת; חלק ממנה. גם יצור רגיש וגם בעל אומץ. על שבעת מיני הפחד והדרך דרכם. חלק א`אבל בדרך כלל, קודם עולה ומגיע הפחד. על שבעת מיני הפחד והדרך דרכם.» מאת ענתו לידרור

שיתוף חברים
עם : ענת לידרור