לפרטים

תודה שנרשמת לקבלת דיוור מ-bodyways.
אירועי השבוע, שיעורים ומפגשים חדשים, טיפים, כתבות ומאמרים, הטבות ומבצעים אליך בימי רביעי ישירות לתיבה.

לשינוי הגדרות דיוור עדכנו פרטים כאן »

תועה אך לא טועה

העצב התועה עצב הואגוס - אירי ישראלי רושין - דרך גוף
העצב התועה עצב הואגוס - אירי ישראלי רושין - דרך גוף


על הקשר שבין קול היוצא מן הלב ונכנס אל הלב לבין עצב הוואגוס.

בגופנו קיים עצב המכונה העצב התועה (בלעז : עצב הואגוס). הוא מכונה בשם זה על שום נדידתו במחוזות שונים של הגוף. הוא העצב הארוך ביותר והוא נודד לו בין איברי הפנים, אל תוך הפה, הושט, קנה הנשימה, אל עבר הלב, הסרעפת, הקיבה המעיים הכבד ועוד.

עצב זה הוא קו הטלפון המשמעותי ביותר שלנו במערכת התקשורת העצמית שלנו. הוא מעביר מסרים בין הגוף לבין הראש, בין הלא מודע לבין המודע ובין הנשמה לגוף, ובגלל חיבורים רבי משמעות אלו שהוא מאפשר לנו, הייתי מכנה עצב זה בשם "עצב האני-הרוחני". הכרת עצב זה, מתוך שחרורו והבאתו אל התודעה הינה שליטה במרכז הקומוניקציה העצמית. זוהי יכולת רוחנית ברמה גבוהה ביותר - מיומנות של לקיחת אחריות על אוטומטיות החיים ההשרדותיים.

אל העצב התועה, או בלועזית - עצב הוואגוס, אפשר להגיע באמצעות הקול. כיוון שהוא מעצבב את הלשון ואת אזור מיתרי הקול הרי שהוא ניתן להכרות ושליטה באמצעות שינויים בקול.

העצב התועה משתייך אל המערכת המכונה המערכת הפארה סימפטטית. מערכת ספונטנית, חסרת שליטה זו, תפקידה בגוף להביא את האדם לשלווה, לשקט שאחרי הסערה, ולשקט, באזורים מסויימים גם תוך כדי הסערה. המערכת המנוגדת לה היא מערכת ההזעקה, שפועלת בעוצמה כאשר מתרחש איום ומתעורר הצורך בגיוס חיל המילואים של הגוף.

המערכת הפארה סימפטטית, שרובה מבוססת על העצב התועה, בו אנו עוסקים במאמר זה, מחזירה את המערכת לתפקוד של שלום. היא מביאה לרפיון הגוף, להאטת פעימות הלב, ולתחושת "איזה כייף" אפשר לנשום ולהתרווח, ואפילו לעופף ולרחף בעולמות עליונים - כי אין איום מסביב.

מערכת זו, אם אנו לומדים להפעילה רצונית, מעבירה אותנו למצב בו איום השרידה המתמיד אינו פועל עלינו, ואינו מוחק לחלוטין מתודעתנו את העובדה שאנו נשמה שאינה חרדה מן המוות.

כלומר - אם אנו רוצים לחיות את העובדה שאנו נשמה החיה בגוף ואיננו רק גוף בשר ודם השורד כאן את מאה ועשרים שנותיו, עלינו ללמוד לשלוט בעצב אוטומטי זה.

עצב הוואגוס אחראי לגרום לנו ללב שלוו, רחב ואוהב. הוא מוריד את המתח מהלב וסביבותיו, דבר שבאופן מיידי נותן הרגשה של "אני אוהב את עצמי ואת כל מה שסובב אותי". כיווץ הלב יוצר הרגשה של מתח נורא הנובע מפחד, מתחושת איום, תעוקה, כאב פנימי, געגוע, איימת מוות וכדומה. הרפיית הלב נותנת הרגשה שהחיים נפלאים ושכולם נפלאים...

אל הלב עצמו קשה להגיע ישירות כדי לשחררו, הוא נשלט אוטומטית על ידי המערכת הנ"ל כדי למנוע מאתנו טעויות ברגעי סכנה. אך אנו מסוגלים להגיע אליו באמצעות מיתרי הקול, שהם הרבה יותר נגישים, אף כי גם אותם לא קל לשחרר מן המתח בו הם והגרון כולו נתונים.

בשיטת העבודה "מודעות עצמית באמצעות הגוף" אנו עובדים הרבה על כיוונון הדיבור. אנו מנסים להגיע למצב בו הדיבור יבוא מן הלב ולא מן הראש.

טכנית, דיבור הנובע מן הלב פירושו שהדובר מנסה למקם את מרכז תודעתו בלב, לשחרר את שרירי הלב ושרירי מערכת הנשימה והמערכת הקולית ולהביע את עצמו ממרכז תודעתו ולא מן המערכת המחשבתית של שכלו השורדני. כלומר, הדיבור מן הלב אינו מושג ערטילאי או תכני בלבד, אלא יש לו בהחלט מיקום גופני, ופעולה טכנית מדויקת המאפשרת לו לקרות.

להגיע למצב בו הדובר אכן מדבר מן הלב הוא תהליך ארוך של חיפוש וגילוי. המאזינים, לעומת זאת, מרגישים מהר מאד כאשר הדברים נישאים על תדרי הלב, מאחר ותדרים אלו נכנסים ישירות פנימה אל ליבם. הדיבור מן הראש, מהשכל, סוגר את הלב ומותיר את המאזין בתחושת קור, בדידות ואי נוחות.

קול שנובע מן הלב, תדריו מרוכזים, מדויקים מאד ורוויי אובר טונים, מה שגורם לאוזן להרגיש נעימות אדירה, רוך וחוסר איום. האוזן השומעת צלילי לב ענוגים נפתחת, משתחררת מן המתח המכווץ אותה תדירות ומעבירה דרך העצב התועה הוראה ללב השומע להירגע ולהתרווח.

את תדרי הלב הפתוח והאוהב, קל הרבה יותר לבטא בשירה מאשר בדיבור. השירה יוצרת מצע של צלילי ניגון הרמוניים הנושאים עליהם את עיצורי הדיבור ותנועותיו. הניגון המהווה את הבסיס לשירה, במידה והוא אכן מבטא את הלב, יוצא מן הלב על גבי עמוד האוויר הנשלח מן הראות באמצעות הסרעפת, אל עבר מיתרי הקול ואלו, אם אינם מבועתים ומאוימים מעבירים ללא סלקציה את אהבת הלב אל אוזן השומע.

לא בכדי המושג "גן עדן" הינו היפוך של המילים "דע נגן". כי תחושת גן-העדן עלי אדמות יכולה להיות מושגת באמצעות ניגונים היוצאים מן הלב. דוד המלך היה ממונה בצעירותו להרגיע את רוחו הנסערת של שאול בנגינתו.

קול אנושי, כשהוא נובע מאדם מלא אהבה יכול להרפות את המתח מלבו של השומע ולגרום לו לחוות את עצמו אהוב ואוהב.

מי שאחראי על העברת המסר בתוך גופנו, שהכל בסדר, שאפשר לפרוק את הנשק, ולהוריד את השחפצים הוא העצב התועה. מי שמעביר את מסר השלום בין אדם לאדם הוא הקול. קול ולא מילים! המילים, פעמים רבות עוסקות באהבה אך נאמרות בקול מכווץ וסוגר ומותירות את המאזין מנותק מעצמו.

הלב כשהוא מכווץ, יוצר תחושת לבדות, ניכור, קור, פחד, דיכאון. מאחר והעצב התועה מטייל אל עבר הקיבה, היא חווה מכל הנ"ל תחושה עזה של ריק. הלב המכווץ נחווה כקיבה ריקה אצל רוב האנשים, דבר הגורם להם לתחושת רעב. גם
הצורך בסיגריות נובע מאותו ריק.

שירה ותפילה בקול רם בכוחם להרפות את מתח הלב, למלא את הריק ולתת הרגשה של רוגע מלאות ושובע רוחני ופיזי.

אירי ישראלי רושין אירי ישראלי רושין - סופרת, יוצרת, מייסדת האקדמיה לנשיות

כל המאמרים של אירי ישראלי רושין:

לוותר על העמדת הפנים

לוותר על העמדת הפנים

הביטוי "העמדת פנים" מתאר מצב בו פניו של אדם משקפות הבעה שאינה מתארת את הלך רוחו, את כוונותיו או את אופיו. מה שאיננו מודעים לו הוא שהבעת פנינו הינה העמדת פנים קבועה, הקפאה של שרירי הפנים.» מאת אירית רושין

לוותר על העמדת הפנים

לוותר על העמדת הפנים

» מאת אירית רושין

הסרעפת

הסרעפת

על הסודות התודעתיים של הסרעפת כמחברת ומפרידה בין עולמות.» מאת אירית רושין

הסרעפת

הסרעפת

» מאת אירית רושין

שיתוף חברים
עם : אירי ישראלי רושין