לפרטים

תודה שנרשמת לקבלת דיוור מ-bodyways.
אירועי השבוע, שיעורים ומפגשים חדשים, טיפים, כתבות ומאמרים, הטבות ומבצעים אליך בימי רביעי ישירות לתיבה.

לשינוי הגדרות דיוור עדכנו פרטים כאן »

מהחוץ אל הפנים



מהחוץ אל הפנים בתיאטרון מחול ומהפנים אל החוץ בתיאטרון.

מאז סוף המאה ה19, ראשיתו של התיאטרון המודרני, הלכו ורווחו כמתודיקות משחק ובימוי שיטות השמות במרכז את ההבנה הרגשית והנרטיבית של הדמות והסיטואציה הדרמטית כנקודת מוצא. סטניסלבסקי ((1863-1938 היה הראשון שניסח השיטהThe system המקיפה והמפורטת, גם בהשפעת הרעיונות של הפסיכואנליזה במתווה של פרויד אשר התפתחו בתקופה זו, הכוללת מערכת שאלות של "עבודת שולחן " שמטרתה לגרום לשחקן והבימאי להבין את מניעיה הגלויים והכמוסים של הדמות מתוך הבנת הקשרה וסיפור חייה, גם החוץ טקסטואליים, `כאלמנטים פנים תיאטרליים` (internal theatrical state), זאת בשילוב עם ניתוח דרמטורגי של התפקיד. הכלי Magic if בעבודתו של סטניסלבסקי מסייע לשחקן לעבור ממישור המציאות למישור של דמיון ויצירה. עבודה זו של השחקן, שבמובנה הפשטני נדרש על השחקן לדמיין ולחשוב מה הוא היה עושה בנסיבות של הדמות, היא זו שמשלימה את העבודה של המחזאי ומאפשרת לשחקן להפוך את הרפליקות של הדמות ואת הפאוזות שלה לדיבור והתנהגות חיה וחיונית.[1] זוהי עבודה מהפנים אל החוץ.
סטניסלבסקי דיבר אמנם על כך שכל זיכרון רגשי כרוך בזיכרון חושי, ולעיתים, החושי מוביל את זה הרגשי, ולכן גם נתן דגש על אימון פיסי – `אלמנטים חוץ תיאטרליים` (external theatrical state), אך המוטיבציה העיקרית נבעה מהפנים אל החוץ, מהתוכן הנרטיבי-רגשי- אל התוכן הגופני-פורמליסטי-אסטטי, אל ההתגלמות.
לי שטרסברג הנחשב כמפתח גישתו של סטניסלבסקי קרא לשיטתו The method, הוא כיוון לחקירה והעמקה של נפש האדם והתניותיה, שיטה אשר התוותה חיפוש פסיכולוגי מעמיק של נפש השחקן עצמו עד לרבדיה ומניעיה העמוקים והנסתרים כחומרי גלם לבניית הדמות. גם הוא, כפי שעשה סטניסלבסקי, כיוון את עבודת השחקן לנסיגה אל ההתעסקות הפסיכולוגית המוקרנת החוצה ובכך הציב את המוטיבציה העיקרית ככזו הנובעת מהפנים אל החוץ.[2]

מהחוץ אל הפנים בתיאטרון מחול
בראשית שנות העשרים של המאה העשרים המחול האקספרסיוניסטי פרח בגרמניה.[3]Rudolf fon laban)) היה צייר[4]Marie Wigman) לפני שהחל לרקוד ומרי ויגמן הייתה קרובה לאנשי קבוצת "הגשר" ( Die Brucke ) ומיודדת במיוחד עם הצייר אמיל נולדהEmil Nolde) ) ממקימי הקבוצה. בתקופה זו לאבאן ביצע צפיות ומחקרים על תנועתו הטבעית של האדם בסביבתו הטבעית.[5] מתוך ממצאיו וניסיונותיו אלה גיבש דרך תנועתית /כוריאוגרפית ועם הזמן גם טכניקה תנועתית מפורטת ומובנית.[6] ( אנשי המחול הראשונים גדלו בתוך סצנת הציור והושפעו מקבוצות האומנים הפלסטיים. בעת שהותו בקומונה האוטופית Monte verita ("הר האמת") בשוויץ, עוד לפני מלחמת העולם הראשונה, הצטרפה אליו מרי ויגמן הייתה לתלמידתו וליד ימינו. יחד המשיכו לפתח את הסגנון והטכניקה.[7]KINESTETICA -תורת התנועה.[8]Direction, Time),( Weight, Flow. עבודתו התייחסה אל המרחב הבימתי והמרחב של הגוף המבצע, אבריי תנועה הנעים, זמן – טמפו, מהירות ומשך, כל זאת בפרספקטיבת הקליטה החושית, הבלתי מטפורית, זו שמייצרת בצופה תחושות גוף ומטענים רגשיים שאינם דיסקורסיביים (Discursive). לאבאן עסק בתחום שנע מהחוץ/צורה אל הפנים, וכאמן פורמליסט שאב את המוטיבציה ליצירה מתוך חקר אודות יחסי הגומלין שבין הצורה, הזמן, החלל בתוכו נע האדם.[9] לאבאן טען שלתנועה ולעולמו הפנימי של האדם יש יחסים דו-כיוונים. עבודתו של לאבאן חוקרת את הדקדוק והתחביר של התנועה, ועוסקת לא רק במבנה החיצוני של התנועה, כי אם בתוכן המנטאלי והרגשי שלה, הנובע ממנה. בבסיס שיטתו נמצאת בדיקת היחס בין ארבעת מרכיבי התנועה כפי שהגדיר אותם: משקל, זרימה, זמן, כיוון לתורתם קראו
אחד מתלמידיו הבולטים של לאבאן היה קורט יוס(Kurt Joos) שהחל לרקוד אצל לאבן בגיל מבוגר.[10] יוס הוא זה שתבע את המונח תיאטרון-מחול Tanz Teater))[11] וקרא כך לעבודות שיצר, זאת מכיוון שהכילו את הגישה המחולית צורנית בשילוב עם תוכן דרמטי ותהליך עבודה שכלל אלמנטים של עבודת שחקן. יוס הקים בית ספר למחול בעיר אסן (Essen) ששילב טכניקות מחול ותיאטרון מחול.[12]
כאמור, לאבאן טען שלתנועה ולעולמו הפנימי של האדם יש יחסים דו כיוונים ואת הדגש הוא נתן לחיפוש שמהחוץ אל הפנים - הצורני/חומרי - משקל, זרימה, זמן וכיוון. זאת בעוד שסטניסלבסקי נתן את הדגש לכיוון שמהפנים אל החוץ. הוא שאף להעביר את השחקן ממישור המציאות למישור הבדיוני ולבסוף אל ההתגלמות הגופנית. [13]
אימון השחקן/רקדן במעבדה של תיאטרון מחול מייצר מוטיבציה שבבסיסה עומדת ההתגלמות החומרית ומתוך החיפוש הצורני עשויים, אם כי לא בהיכרך, להשתמע ובדיעבד, תכנים דרמטיים ובדיוניים, זאת על אף שאלה עשויים להיות בלתי קוהרנטיים. מכאן, שליוצר מעולם התיאטרון מחול אין הכרך של הצורך למלל את פרטי העולם הבדיוני ולקרוא להם בשם. זאת על אף שגם בעבודת תיאטרון מחול אפשר שייווצר עולם בדיוני קוהרנטי. הנקודה המשמעותית היא המוטיבציה הראשונית שמהווה את הראייה והתפיסה של היוצר את המדיה בה הוא פועל. ניתן לומר שליוצר תיאטרון מחול אין התעסקות בביטוי של התוכן הדרמטי אלא התעסקות באופני הביטוי עצמם שמתוכם ובדיעבד יכול להשתקף תוכן שכזה. לפי נקודת מבט אחרת ניתן לומר שאופני הביטוי עצמם הם אלו שיוצרים את התוכן, ש"מעלים מן האוב" את התוכן שאמנם נמצא בפנים על "הפלטה של הצבעים/תכנים של התת מודע".
מהי, אם כן, נקודת המוצא המייצרת את העניין והמוטיבציה לתהליך היצירתי, זו שממנה נגזרים חומרי הגלם, בקרב יוצרי תיאטרון המחול? אופני הביטוי הם אלו אשר יחקרו בעבודתנו, אלו הקשורים ברובם במרכיבי הגוף הנע בעבודת התיאטרון מחול והשאלות יישאלו אודות קול, מאמץ, קואורדינציה, דינאמיקות שונות של תנועה, כיוונים, מהירות, מקצבים, תנועה בחלל, משקל, טונוס שרירי, זמן, שהייה, תנועה לעומת עצירה, מגע, חומרים תנועתיים ועוד. למרות שנושא הגוף הנע, על תופעותיו השונות הקשורות באימון השחקן, יהווה את המרכז למחקר זה, יעלו לדיון גם שאלות אודות אלמנטים חזותיים:[14] מוסיקה ותאורה. זאת בשל כך שאלו קשורים בטיב היחסיים שבינם לבין הגוף הנע - המוסיקה מגדירה זמן: טמפו, משך ומהירות ועל כן יחסיה עם המחול הקיים בזמן הדוקים ומהותיים. התאורה מגדירה חלל: צורה ותנועה ועל כן יחסיה עם המחול שקיים בחלל הדוקים ומהותיים גם כן.

--------------------------------------------------------------------------------

[1] (2000) pp.17 Carnicke, Sharon Marie

(2) (1970) pp.534[2] Cole, Toby
[3] מדויק יותר לומר מראשית שנות העשרים ועד לשנת 1937,השנה שבה ברח לאבן לאנגליה מאימת השלטונות הנאצים, מרי ויגמן הסתגרה בסטודיו באי- עשייה מחאתית וקורט יוס- הראשון שברח כבר ישב לבטח באופן יחסי , באנגליה.
[4] ייתכן שקירבתו של לאבאן לתחום הציור גיבשה את אופייה הפורמאליסטי של עבודתו.
[5] המחול האקספרסיוניסטי התפתח מתוך רעיון- אידיאה אסטטית /תרבותית אותה הגו מייסדיו לאבן (LABAN) וויגמן (WIGMAN ). וזאת בשונה מהבלט הקלאסי שהתפתח באופן הדרגתי מתוך מחולות העם למחולות החצר ולבסוף לסגנון תנועתי- אומנותי .
[6] Laban, Rudolf von (1947)
[7] כשפרצה המלחמה ב-1914 התיישבו לאבן וויגמן בציריך והיו חלק מקבוצת ה"דא-דא" (DA DA) שהתנגדה למלחמה כמו גם לכל גלוי של בורגנות וקונבנציונאליות. לאחר מלחמת העולם הראשונה שבו לגרמניה והחלו להתערות היטב בחיי התרבות והאומנות בארצם. ויגמן הקימה בית ספר משלה בעיר דרזדן (Dresden) שצמחו בו רקדניות אקספרסיוניסטיות רבות. לאבן מונה למנהלה האומנותי של להקת המחול של האופרה של ברלין וכך חדר סגנון המחול האקספרסיוניסטי שלו אל לב לבה של העשייה האומנותית של גרמניה. הוא יצר כוריאוגרפיות לאופרות של ואגנר , לימד את שיטתו וגידל דור של רקדנים ורקדניות שנעו בדרכו.
[8] תורת הקינסתטיקה, (Kinestetica) שפיתח, משמשים עד היום בנוסף לעולם המחול האומנותי גם בתחום התיאטרון.
[9] לאבן תפש את החלל בו האדם נע כיהלום תלת מימדי שבו אפשרויות הכיוון והשילוב בין כיוונים הן עשירות ומגוונות.
[10]יוס כרקדן לא היה יוצא דופן אך כישרונו הכוריאוגרפי בלט וכך גם הבנתו ורגישותו העמוקים. הוא הפך עוזרו האישי של לאבן וסייע לו לפתח את התיאוריה והחקר של התנועה ולפתח את כתב התנועה. יותר מכל בלט ככוריאוגרף ועד מהרה הקים להקה משלו עבורה יצר את הכוריאוגרפיות שלו. הוא האמין שהבלט הקלאסי חשוב לחינוכו של רקדן טוב ושילב אלמנטים מטכניקת הבלט הקלאסי בתוך השיעורים שהעביר לרקדנים בלהקתו. הוא החזיק בדעתו אודות הטכניקה למרות ש ה"ותיקים" ומרי ויגמן בראשם, חלקו עליו באמונתו זו.
[11] באחד מהקונגרסים של מחול שהוא ארגן בגרמניה (1928)
[12] בית הספר נקרא Folkwang Shule. בית הספר נסגר תחת השלטון הנאצי אך פתח את שעריו מחדש בראשית שנות החמישים והוא קיים עד היום. מלמדים בו בלט קלאסי ומספר סגנונות של מחול מודרני קומפוזיציה ותיאטרון מחול. אחת מהבוגרות הבולטות ביותר היא כאמור פינה באוש (Pina Bausch).
[13] מחד גיסא נראה כאילו מתוארת כאן דיכוטומיה שבצד אחד עומד תהליך (תיאטרון - סטניסלבסקי, לי שטרסברג) הפונה אל החוץ מבפנים בעוד מנגד עומד תהליך (תיאטרון מחול - לאבאן, מרי ויגמו, קורט יוס) הפונה מהחוץ אל הפנים. או, בצורה אחרת, ניתן לדבר אף על טריכוטומיה שהרי אפשר גם לחקור ולהעמיד את יוצרי המחול ככאלה הנשארים במסגרות הצורניות בלבד ואינם שמים דגש על אלמנטים תיאטרליים. מאידך גיסא ניתן לראות בעיסוק הגופני אותו עשה סטניסלבסקי כפותח דרך עבור היוצרים שעבדו אחריו ואף כגורם מתווך בין עולם התיאטרון לעולם המחול, גשר שהצליח עד כדי יצירת הסוגה תיאטרון מחול.
[14] אלמנטים חזותיים הכוללים גם אביזרים הנמצאים על הבמה, שכן הם קשורים בהגדרת מרחב ואף בתנועתיות של השחקן/רקדן.

רונן יצחקי רונן יוצר ומלמד תיאטרון מחול. מנהל את תכנית הלימודים "כל עצמותי תאמרנה", לימד בפקולטה למחול באקדמיה הגבוהה למוסיקה ומחול בירושלים, ובבית הספר למחול במכללת סמינר הקיבוצים וב Tanz Fabrik בברלין. את עבודותיו הציג בפסטיבלי מחול בארץ ובעולם.

כל הרשימות של רונן יצחקי M.mus:

תנועת הגוף האנושי

תנועת הגוף האנושי

הגוף, כמראה של הרגש והמחשבה, מספק לנו את התשתית להתבוננות עדכנית אודות עצמנו. רונן יצחקי משתף בהגיגים על תחום העבודה עם הגוף.» מאת רונן יצחקי

תנועת הגוף האנושי

תנועת הגוף האנושי

» מאת רונן יצחקי

שתפו חברים

עם : רונן יצחקי