לפרטים

תודה שנרשמת לקבלת דיוור מ-bodyways.
אירועי השבוע, שיעורים ומפגשים חדשים, טיפים, כתבות ומאמרים, הטבות ומבצעים אליך בימי רביעי ישירות לתיבה.

לשינוי הגדרות דיוור עדכנו פרטים כאן »

גרמנקונטאקט - איך לא עשיתי את זה קודם?

מאת: דודו צמח


פסח 2007. לאחר תקופה אינטנסיבית הוצאתי עצמי ביד חזקה ובזרוע נטויה מהעבודה לחירות של שבוע קונטאקט בגרמניה. החוויה החזקה ואני עודנו רוקדים ימים ארוכים לאחר הפסטיבל, ולפיכך מצווה עלי לספר ...

{For English version please roll down}



אין סלולארי, דיינו.

אין מחשב, דיינו.

מכינים לי אוכל, דיינו.

שלל פעילויות רב, דיינו.

אנשים נהדרים, דיינו.

חופש, דיינו.

שבוע אחד, לא דיינו.



יושבים במעגל על הרצפה. המנחה דור במרכז העיגול מסביר באנגלית. אחד המשתתפים שואל אודות המשמעות של מילה מסוימת. שואל המדריך:"איזו שפה אתה מעדיף?", עונה:"צרפתית", שואל:"מי יכול לתרגם לצרפתית?". אח"כ חוזר המקרה והפעם באיטלקית.

צבר אנשים מרחבי העולם מתכנסים בגרמניה לשבוע של ריקוד: קונטאקט דאנס. צעירים, מבוגרים, משפחות עם ילדים ותינוקות. אנשים יפים. הפעילות מתקיימת באגף הספורט של אוניברסיטה בגוטינקן. מגוון סדנאות הגדול מלהכיל. צריך אך לבחור, לשקול בין טוב לטוב לטוב. בבוקר מתעורר בחדר השינה. מאה איש באולם עטופי שקי שינה. את עצמי פינקתי במזרון ושמיכה מהבית. יש אולם נפרד למשפחות נוער וטף, כך שיותר שקט באולם בו אני ישן, אם כי אומרים שמקשט אני לעיתים את השקט בלילה בקורט נחירות מסוגננות. לי לא ידוע על כך.

אף על פי שהשתענתי במעורר מקפיד אני על יקיצה טבעית. כאשר קם לפני שבע וחצי, פוסע להשכים ביוגת הבוקר. כאשר מתעורר בשמונה וחצי הולך למעגל הבוקר (זה יותר טוב מקפה), ואם קם בתשע צועד היישר לארוחת הבוקר, שם פוגש לבושים בגדים צבעוניים וקלילים, אשר בתחילה היו זרים לחלוטין ועכשיו הם חברים. אנו משוחחים בנינוחות האופיינית לאנשים בחופש, ללא מחויבויות או דאגות קיומיות. רפוי. נושם.

את הארוחות במקום מכינים לנו, ומגישים בסירי אלומיניום גדולים, כך שכל שנותר הוא ללעוס לאט, לבלוע, לחלוק חוויות, להחליט איזה תה רוצה לשתות, ולבחור את הפעילות הבאה בה רוצה לקחת חלק. כלי האוכל אישיים. כל אחד שוטף לעצמו, ומניח לייבוש על המדפים המשותפים. הייתה השתדלות שהאוכל יהיה בריא: סויה, חלב סויה, יוגורט, פרכיות, לחם ביתי טרי ועשיר (למרות הפסח), פירות, ירקות, מרק אפונה ועוד. הרבה לא אכלתי שם, לא בארוחות ולא בין הארוחות. רעב לא הייתי (סממן אישי למצב התרגשותי).

בערבים ישנן הופעות. הבמה פתוחה ומוזמנים גם אנשים שרוצים להופיע ואין להם רעיונות ו\או כישרון. אני מגיע להכנות, מצטרף לקבוצה ומופיע איתם בערב. כיף לחזור לבמה. החוש בעניין מתקופת הקרקס והאוניברסיטה עושה את שלו ואני מוצא עצמי שותף לבשלות המופע ולעימוד של הדברים. נהניתי, לפיכך הופעתי גם בערב העוקב במופע אחר. בבוקר האחרון לפסטיבל, שהוא גם יום הולדתי הארבעים, קם בבוקר עם רעיון למופע. מעניין במהלך היום כמה אנשים ובערב קורמים יחדיו עור וגידים לרעיון. תהליך היצירה והמופע גופא מהנים ביותר, והקהל ידידותי וסלחני.

לקראת הסוף כבר מרגיש את הכאב שבסיום. פרידה מהאנשים, מהאווירה ומהחופש. אך מה טוב יותר מסיום בעצב? לאחר חופש שכזה מומלץ לא לנחות היישר לשגרת העבודה. ממריא לארה"ב עם עצמי בטיסה ארוכה ושקטה בעננים, סופג את החוויה בנשימה.

סוף דבר: אני צריך יותר חופשים כאלה לגוף ולנשמה.




הערה:

בתחילת החודש חוויתי את "פסטיבל האימפרוביזציה במרץ בגרמניה" (למעשה אשתדא היה זה באפריל) המופיע באתר תחת קישורים לאתרים בחו"ל www.osterimprofestival.de.

כיוון שהחוויה עדיין פועמת בי, החלטתי לשתף. אלו רישומים מנקודת ראותי האישית ביותר, קרי, לא פירטתי בלעיל אודות מגוון הסדנאות, הריקודים אל תוך האשמורת השנייה, הסאונה, החוויה בבריכה, הקורסים האינטנסיביים ועוד ועוד.

דודו צמח.




Experidance - close the umbrella and feel the rain
///////////////////////|||||||||||||||||||||||||||||||\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\


No cellular, Hallelujah.

No computer, Hallelujah.

Gorgeous people, Hallelujah.

Someone makes the food for me, Hallelujah.

Heaps of activities, Hallelujah.

Holiday, Hallelujah.

One week, alas.


Sitting in circle on the floor, Dor, the guide, in the center, explains in English. One of the participants asks about the meaning of one word. Dor asks “which language do you prefer?” He answers “French.” Dor asks ”Who can translate to French, please?” Later, it happens again. This time with Italian.

A group of people from all over the world gather in Germany for one week of contact dance. Young people, old, families with children and babies: beautiful people. The activity takes place in the University Sports Center in Göttingen. It is a workshop overdose. All one needs to do is to choose between good and good and good. Too Good! In the morning, I wake up in the bedroom: a hundred people are in the sport hall, wrapped up in a sleeping bag. For best performance I use a mattress with eiderdown. There is a separate hall for families, children and babies, so my hall is quieter. However, it has been said that I decorate the night sometimes with elegant snores. I had no idea.

Although I brought an alarm clock with me, I give my body the freedom to awaken on its own. When waking up before seven thirty, I go over and refresh myself in the morning with Yoga. When I wake up at eight thirty, I walk to the morning circle (better than coffee), and when I wake at nine, I make my way directly to breakfast, where I meet a full color spectrum cloth of amigos, who were strangers and now are friends. We speak calmly as becomes people on holiday, with no commitments or existential worries. Restfulness. Breathiness.

The meals in huge aluminum pots are served to us with smiles. All that is required of me is to chew, slowly swallow, share feelings, make a decision which tea to drink, and choose which activity I would like to experience next. The cutlery is private. Each person cleans his own at the end of the meal, and leaves it on the public shelf. The food is chosen to be healthy: Soya, yogurt, Soya milk, ginger tea with honey, fresh rich bread, fruit, vegetables, pea soup and so on and so forth. I didn’t eat much, and I was not hungry (an indication of my excitement).

In the evenings there is an open stage. The podium is welcome to all, including those who want to have the experience of performing but have no special skills or ideas for a show. I join in the preparation and find group with an idea. We work together and later have our four minutes on stage. It’s fun to return to the stage. My experience from the circus and the university helps, and I’m taking an active part with the show creation. It is pleasurable; therefore I do it again the next evening. On the last morning of the festival, which is my fortieth birthday, I’m wake up with idea for a show. Talk about it with few people, and in the evening we put it together. The creation process, the synergy and the show are fascinating, and the audience friendly and forgiving.

I smell the end, and farewell pinches start, parting with the people, the atmosphere, and the vacation. But, after all, is there a better ending than a blue goodbye?
After such a vacation it is recommended to take day off. I take off to US with myself for long and quiet flight, breathing the experience.

Epilogue: such vacations for my body and soul are needed.





Comment:
In the beginning of this month I participated in the “5th international EasterImproFestival” in Germany www.osterimprofestival.de.

Since the experience and myself are still dancing together long days after the festival, I decided to share. The above is about my very personal point of view. I didn’t mention about the different intensive classes, heaps of workshops, the dancing into the nights, the sauna and swimming pool, etcetera …


Dudu Zemach.

דודו צמח פעם רציתי להיות בגן
אחר כך נורא רציתי להיות בבית הספר, ואז בתיכון, וחייל נראה לי מאוד
מהנדס עדיף?
ואיך זה לטייל בעולם
להופיע על במה?
מדיטציה? מורה? מה מרגיש ליצן?
אולי תואר שני? ונשוי? גרוש? מאוהב? ולב שבור.
מחפש מנסה ומעיז לטעות

שתפו חברים